זה הכל ממתן סיני

רוממות השבחים בהם זכה אריק שרון בגין שני תרגילי המנהיגות בהם זיכה את ישראל בשבועיים האחרונים, מחייבת לשאול מהי מנהיגות אמת בישראל. ידיעה זו נחוצה כדי להבין האם הזדכינו במנהיגות אמת, או חלילה, בצ'פחה מהתקשורת, משנאת מרדכי.

כלל לא ברור האם שני התרגילים הם מאותו החומר. יתרה מזאת, נראה שמהותם הפוכה: אחד נושא את דגל הנאמנות לציבור השולח - ומחייב מינהל תקין. אחד שם פס על מקור הסמכות. לכן, בטרם צוללים בטכניקה של התרגילים, יש להקדים ולברר את תכלית המנהיגות בישראל. מנהיגות אמת בישראל היא מנהיגות למען שליחות ישראל ומכח שליחות זו. מנהיגות השקר, לעומתה, היא למען האגו והכסא ועם הפנים ליעד שקר. יעד שקר אופייני אותו טחו נביאי שקר לדורותיהם, הוא "שלום, שלום".

מנהיג אמת בישראל דובר אמת, נוהג בענוות אמת ונאמן ללא סייג לשליחותו. למנהיג האמת ברור שהוא משבצת בתשבץ הענק של כלל ישראל, בו לכל אחד תפקיד ייחודי – בהתאם לסגולת ישראל. בראיה זו, ענוותנותו טבעית והכרחית. מנהיג האמת מבין שהוא חוליה בשרשרת, אך לא עליו לגמור את המלאכה. עליו לקרב את כלל ישראל ליעדו, אך אם ידרש, יעצור ויעביר את המטה בהר נבו. והיפוכו במנהיג השקר.

מנהיג השקר, משקר ומזגזג: בכספים, בעמותות, בהתחייבויות שנותן; מעל ומתחת לשולחן. אך בעיקר הוא מתכחש לשליחותו: את שליחות האמת הוא מחליף בשליחות כזב ('לתת לפלשטינים מדינה', 'מדינת אזרחיה', לרדת מרמת הגולן, ...). את הדרך לשליחות השקר הוא מרצף במקסמי שווא ("שלום תמורת שטחים" ו'עמידה נחרצת על סוברניות ישראל במרחב שמתחת ל-8 קומות מתחת לפני האדמה באגן הקדוש'). את האומה אפשר אז לסמם - בעזרת תקשורת עויינת, בחזיונות שווא על ה"התקדמות" במימוש שליחות הכזב: "תהליך שלום" חי, מזרח תיכון חדש, עם ישראל שבוז. מנהיג השקר מזהה את השליחות עם עצמו, ולכן הוא זה שחייב ל"סיים את הסכסוך" ו"להביא שלום" ("הבמוס פאצם" כדברי בגין בשובו מקמפ דיוויד 1#). ואם הוא מרחם על אכזרים ומתאכזר לרחמנים ומקרין גאוותנות מוזרה ("אתם לא מזיזים לי", "אני אנווט") זה מכיוון ש"השליחות זה אני". לכן גם כל זיגזוג או שלמון כדי להאחז בקרנות הכסא - כשרים. וכל זה מסיני.

ומה ענין שמיטה להר סיני? ובכן, בסיני מובהרת מנהיגות האמת מול מנהיגות השקר. אדון כל מנהיגי האמת – משה, זרח מסיני. אך בסיני משה לחם במנהיגי השקר. וגם - וזה מאוד רלוונטי, מנהיגי השקר נחשפו בסיני. מופת מנהיגותו השליחותית של משה שזור בכל התורה: מחילוץ העברי מהמצרי המכה, דרך גיבוש עם העבדים ליציאה למסע לארץ ישראל, טיהורו במדבר, מתן התורה והנחלתה, המלחמות באויבי ישראל וחישול סגולת ישראל במסעו במדבר, לקראת כיבוש הארץ. מופת ענוותנותו של משה שזור במנהיגותו, וכביר לא פחות ממעשיו. מנהיגותו של משה בסיני כללה גם הדברת מנהיגי שקר, ודוגמאות בולטות כוללות את מעשה העגל, העימות מול קורח ועדתו וחטא המרגלים. וכמו אז, גם בישראל המודרנית מובהרת מנהיגות שקר בסיני. במתן סיני. מתן סיני ע"י בגין ויועציו, למצרים.

מתן סיני, כך פתאום בלילה, בתשל"ח, בירושלים. כמו   ששבתאי צבי התאסלם כך פתאום אצל השולטן בקושטא, בדרכו לארץ ישראל. מתן סיני ע"י בגין, לאחר ששבוע לפני כן התהדר בהיותו מתנחל בנאות סיני, יצר תקן חדש למנהיגות שקר בישראל: שליחות השקר נגזרת מזו המקורית, אך הפוכה לה ב-180 מעלות. מנהיגות השקר המודרנית לא נולדה באוסלו ולא עם המזימה 'להפקיר, להפקיר' את רמת הגולן. אוסלו היה רק פרי עוועים של מתן סיני. מתן סיני והניקוי האתני של היהודים מסיני היה המקור והמופת למשיחיות השקר המודרנית: הרס המעשה הציוני למען מולך ה"שלום", והרס שליחות האמת למען שליחות שקר. וכדברי צ'רצ'יל, לא רק שזה לא מונע את המלחמה אלא מבטיח את החרפה. וגם אם בשלב זה מלחמת אוסלו עדיין 'מצומצמת', ומצרים רק מתפתלת ודורשת "100 מיליארד" כדי להלחם בישראל, מתן סיני הוא שורש הצרות. הוא יצר תקן בלהה קשה ל"שלום". החרבת הישוב היהודי בסיני, שנחוגה כ'מזרח תיכון חדש' עוד לפני שפטה מורגנה זו נודעה בשמה, מתגלה היום כסיבת הסיבות לשנאת ישראל. שנאה מפלצתית שצמחה במצרים ומכאן פשטה לרחבי האיסלם הקיצוני ושימנה את גלגליו. וכמו שמינכן 1938 פתחה את הדרך למלחמת העולם השניה ולתעשיית השואה, כך מתן סיני פתח את שערי בלהת הטרור העולמי. וכל אלו נבעו בסיני. לא באוסלו.

ולמה לחזור לחטא מתן סיני עכשיו, בהקשר למעשי המנהיגות של אריק שרון? -- כי להיסטוריה חלק בניתוב העתיד. אמנם מתן סיני נזקף למנהיגות בגין, אך גם לשרון היה בו חלק. בגין סובב את שליחותו וזכה להיות מגדלור הסמול (סמול. לא "שמאל" !) לאי ידכולת המחנה הלאומי לקיים את שליחותו. התקשורת הישראלית הכתירה אותו כ"מדינאי דגול", הוא עוטר בפרס נובל וקולס כ"דה-גול ישראלי". בכך דומים שבחי שרון. אריק שרון הבין, לאחר מעשה, את הרע, והתנצל על כך. אמנם מתן סיני אינו סתם: "אופס, טעיתי, לא נורא", אך לבעלי תשובה קרדיט גדול. אך כיום, כלל לא ברור האם התשובה על מתן סיני אמיתית, סופית, שלמה, שרירה וקיימת. והרי אחד משני "תרגילי המנהיגות" שלו – זה ששם פס על השליחות שאישר מרכז הליכוד ("אתם לא מזיזים לי" 2# ?), מאיים לשחזר את התכחשות בגין. אך, יש לציין, הבדל אחד, בולט: אצל בגין ההפתעה היתה כל כך שלמה, עד שמרכז הליכוד אפילו לא התכנס.

ומכיוון שהסתבר שלפחות מבחינת מרכז הליכוד יש הבדל, יתכן ויש גם אפשרות שלישית. אפשרות רצויה, למרות שהיא רוויה סתירה פנימית: אולי הברירה אינה בין 'מנהיגות אמת' ל'מנהיגות שקר', אלא שיש מנהיגות "פתוחה". למנהיגות "פתוחה" יש גינוני מנהיגות, אותם היא מיישמת היכן שנוח, מתחת לפנס - במינהל הציבורי, אך בקטע השליחות היא מייחלת להיות מונהגת. היא מצפה שהמשלח יציב עליה את כלב בן-יפונה ואת יהושע בן-נון, ויחייב אותה להפוך למנהיגות אמת. אם זה אכן המקרה, או אז עובר נטל המנהיגות למרכז הליכוד, ועליו להנהיג את המנהיג.. להנהיג כך שהמנהיג-השליח לא יתפתה לחזור על מעשה מתן סיני, חטא נעוריו.