|
|
|
|
|
לחסל את הטרור או את הטרוריסטים?גדי אשלהאם "לחסל את הטרור" אינו מכבסת מילים שמטייחת על החובה לזהות ולחסל את עושי הטרור? אור עלה השבוע על מבול הבלבול לגבי סיבת הטרור. הסמול ('סמול' ולא "שמאל" - זו אינה טעות) והתקשורת הישראלית שוקדים ללמד אותנו שסיבת הטרור היא "הכיבוש", הר-הבית, הסגרים והעוצרים, אכזריות המתנחלים, ה"פשע נגד האנושות" (הציונות, שיבת ציון, הקיום היהודי), וכד'. אך רווח והצלה יכול לבוא גם מ"דבר אחר". לוּ דובס, מגיש התוכנית הכלכלית של ה-CNN - Moneyline, תהה השבוע בקול רם, נגד מי המלחמה של ארה"ב: האם היא נגד הטרור או נגד אנשים שמחוללים אותו. אנשים ממש. טרוריסטים. ועוד המשיך לוּ לכפור בקול רם: זו מלחמה ב"איסלמיסטים"(!). שאלה תמימה ב-CNN או צעד גדול לאנושות? אולי משפט מפתח שיעיר אפילו איסטרטגים ישראלים? כמו הנער שצעק "המלך הוא ערום" בדנמרק הרקובה והאנטישמית. כמובן שקהיליית הרשע (אנטישמים, איסלמיסטים, ניאו-נאצים וסמולנים) הגיבה בזעם. אך משאל צופים הפתיע, כאשר 74% העדיפו את השם הלא מנומס אך הקולע "מלחמה באיסלמיסטים", על פני המתחמק "מלחמה בטרור". אמת מארץ צומחת ו"מלחמה באיסלמיסטים" חייבת להתקשר עם ה"פלשתיניסטים" שלנו. טרוריסטים הם אנשים, וטרור הוא התכלית והתוצאה של פעילותם. אי אפשר לחסל טרור ללא חיסול עושי הטרור. "חיסול" במשמע פיזור לכל הרוחות ובאופן בלתי הפיך. לכאורה זה טריוויאלי: אי אפשר "לחסל הסתה" ללא מאסר המסיתים. אי אפשר לחסל פדופיליה או קלפטומניה, ללא מאסר העבריינים וטיפול רפואי במחלתם. אי אפשר לחסל את בעיית הסמים ללא הבאת סוחרי הסמים אל מאחורי סורג ובריח, ואפילו המלחמה בתאונות הדרכים היא בסופו של דבר מלחמה בנהגים מסוימים. אך מסתבר שלוקח זמן להפנים זאת. כך, ארה"ב ננעלת על הבנת מהות הטרור והמלחמה בו אחרי 9 חודשי מלחמה. ישראל, ובמיוחד זו שמאחורי הגדר הגאונית החדשה, מתרחקת מהבנת הטבעי אחרי 100 שנות טרור. כי כדי לחסל טרור ולמגרו, צריך רק שכל ישר. ובכן, נראה שעפ"י שכל ישר, טרור אפשר לחסל בשתי אפשרויות:
[א] חיסול נפגעי הטרור ('אין יהודים אין פיגועים')
בהנחה ש [א] לא אפשרי, צריך לבצע את [ב] - חיסול מבצעי הטרור. וזה אפשרי בשלוש דרכים:
1. להוציא את המוטיבציה לבצע טרור
בכל מקרה, שאלת מפתח היא: "מי": רוצחים עם קבלות, פצצות מתקתקות, או טרוריסטים בפוטנציה; כולל היצרנים של טרוריסטים בפוטנציה. שלוש אפשרויות-אב אלו ניתנות למימוש בכמה דרכים: האפשרות הראשונה, להוציא את המוטיבציה, ברת ביצוע בתיאוריה ב-4 דרכים:
א. פייסנות
כל 4 אפשרויות אלה הוכחו כלא ריאליות ולא רלוונטיות. יתרה מזאת, אופציית הפייסנות הוכחה כזרז הפוך: מספקת דלק למדורת הטרור: החל ממינכן 1938, דרך מתן סיני ואוסלו, ועד לרעה הנוכחית: "מדינה פלשתינית". רק סמולן חסר תקנה או אנטישמי צבוע יכול להמשיך להטיף במצח נחושה לאחת מדרכים אלו. מסיבות ברורות. יש אם כן לבחון את דפ"א ב': מניעת היכולת לבצע טרור. זו מתחלקת ל-2: א. להוציא טרוריסטים בפוטנציה מאיזור הדגירה של הטרור - בפיזור בלתי הפיך! ב. למנוע מטרוריסטים בפוטנציה השגת החומר לטרור: החל מבסיסי טרור, דרך מערכת חינוך מרצחת, עבור לרובים, מטענים וסכינים, ועד לאבקת חיידקים איומה. האפשרות השניה קשה לביצוע עד כדי לא ריאלית. אם כך, ל"חיסול הטרור", נשארו רק שני האמצעים שלא נוסו עד כה באופן רציני: לחסל - גם טרוריסטים בפוטנציה, ולהוציא טרוריסטים בפוטנציה מאיזור הדגירה של הטרור. דרך זו יכולה להצליח רק אם תיעשה באופן שלם ועיקבי. שלמות מחייבת נחישות מיוחדת מצד היהודי, אך גם ובעיקר מאמץ עולמי תומך. מאמץ שיכול לבוא רק אם יופנם העיקרון המוסרי החיוני המשתמע מ"או אנחנו או הם". כי "או אנחנו או הם" היא המציאות. לא רק בישראל ולא רק זו המאיימת על היהודים. זהו איום על קיום האנוש באשר הוא. כך יוצא, שאין חיסול טרור בלי הפנמה מוסרית וראויה של הצו לישראל: "מחה את זכר עמלק מתחת השמים" במהותו הפרקטית: "מחה כך שלא יתאפשר לו לחזור להיות עמלק". ואמת זו חיונית לחיסול הטרור. ואם זה ברור, נשאר רק לחשוף את שורש השורשים: מי האויב. ישראל פיספסה הזדמנות פז להפנים מיהו האויב. עם תחילת 'מלחמת אוסלו' הבריק שמעון פרס בהסברו למה הזעקה "למה נתתם להם רובים" לא לגיטימית. אז הסביר פרס את האבסורד בקריאה זו כך: "מתי תבינו (אתם, ימין קיצוני, מתלהם ואספסופי), זה בני אדם שיורים, לא רובים". פרס כמובן יצא להגן על הכבוד האבוד של הפלדה והכוונת, אך כנראה היה צריך לקחת את דבריו ברצינות - מעבר לפשט הטרגי-קומי שלהם. כמו גם את עצם התעקשותו להתייחס ליורים כ"בני אדם". אכן, אנו בתקופה שכלי המשחית הם בעיה מישנית. 'בני אדם' עם מוח רשע היא הבעיה. וחיסול הטרור מחייב את חיסול אותם יצורים המביאים טרור לעולם. כל השרשרת: מאבות המסיתים, דרך המסיתים את המסיתים והמסיתים בפועל, עבור במתכננים, במשגרים, במשלמים, במסייעים, במגדלים בבית, במאחסנים עד לפיצוץ, ועד לרוצחים בפועל. אין לדלג או לחמול על חוליה. ראה לקח האגגי. כי טרור הוא כמו עשב שוטה משריש: אם רק קוצצים את העלים מלמעלה, הם עוד יפרחו מחדש, ולא עוד אלא עם שורש שהעמיק. בהקשר זה, יש לבחון את המהדורה החדשה של הניסיון לפתרון הטרור "מדינה פלשתינית", וגם את הצעד הראשון למימושה "גדר ההפרדה". "פתרון" בלהות זה משיג שיא של רוע וצביעות מכל הבחינות: גם מבחינת זיהוי האויב הטרוריסטי (כאילו שבעל ה"מדינה" אינו האויב ממש - הטרוריסט אותו יש לחסל) וגם מבחינת שיטת הפתרון. עפ"י הניתוח הפשוט לעיל, מבחינת המוטיבציה לטרוריסטים, אין פייסנות מדליקה מזאת. מבחינת היכולת לבצע טרור, אין כמו "מדינה פלשתינית" להעלות היכולת שלהם לרצוח ולפגע. לרצוח בסיטונאות כזו, שמלחמת אוסלו תהיה משחק ילדים לעומתה. כנראה שהמוח היהודי זקוק לשיעור מה-CNN כיצד לראות דברים פשוטים כפשוטם! |