|
|
|
|
|
סתם יום של חול בארץ ישראלמאת משה פייגליןבדרך מהשומרון לתל-אביב פקק תנועה. משמר הגבול פרס מחסום דוקרנים,מחפשים מחבלים או מכוניות נפץ... לפגישה בתל-אביב כבר לא אגיע, ויש עכשיו את כל הזמן שבעולם - להביט מסביב, להינות מן הנוף המקסים שבדר"כ חולף ביעף בנסיעה מהירה - ולהרהר. מכל כוון אפשרי חוצים ערבים את המחסום - ברגל. ההרים והגבעות נשזרים בדרכי עפר מאולתרות, ומכוניות ערביות מקרטעות בין הסלעים. החיילים במחסום מודעים היטב למצב - ככה זה - אלה כללי המשחק. משתדלים בעשר אצבעות לסתום סכר עם אלף חורים. עכשיו מדברים על תוכנית הפרדה. ישראל בהיסטריה, שוטרים וחיילים עושים בדיקות מטורפות בכל תחנת אוטובוס. על כל קיוסק – שלושה מאבטחים. בכניסה לתחנת רכבת צפון – בדיקות ביטחוניות- חמורות פי כמה ממה שצריך היה לעבור פעם בכדי לעלות על טיסה בין לאומית. עכשיו אני כבר בקריה בתל-אביב. הרמזור אדום – ובינתיים אני מביט על החייל המסכן העומד בפינת הצומת באפוד מלא. לא צומת מרכזית – סתם צומת קטנה. "צריך היה להעמיד כאן, במקום החייל המסכן הזה, את אביב גפן" – אני חושב לעצמי, "ובמקום החייל בצומת ההוא, את יוסי ביילין..." כך חולפות להן מחשבות ילדותיות בראשי – מן רצון בסיסי לנקמונת קטנה – בעצם למה לא? מי שהביא עלינו את המצב הזה, שיישא ולוא במשהו מן התוצאות – אבל כנראה שבחיים זה לא עובד כך – האחראים לאסון מסתובבים כמו טווסים והאזרחים הקטנים ממשיכים לשאת בתוצאות. אז עכשיו מדברים על הפרדה – הרי תמיד ימציאו שקר חדש בכדי להחליף את הישן ולהתחמק מן האמת המרה. איך יפרידו את ישראל מטילי הקסאם? – אולי יעשו גדר בגובה מסלול השיוט של הטיל? לא! זה מסובך הטיל עף לגובה של קילומטר בערך – זה בעיה להקים גדר בגובה כזה. אה! יש פתרון! להביא טילי חץ! זהו – טכנולוגיה מתקדמת – ראש יהודי במיטבו...טיל נגד טילים... כמה עולה כל חץ – 3 מליון דולר? נו טוב – מהפועלים שטרם פוטרו ממפעל בגיר, ניקח עוד קצת מיסים בשביל לממן את טילי ההפרדה. חבל שאי אפשר לקחת עוד מיסים מהפועלים שכבר פוטרו – אבל אין מה לעשות – את המפעל שלהם העבירו לירדן - פירות השלום – אתם יודעים... הפיגועים יימשכו וכמוהם הפתרונות המטומטמים של ישראל. כל קישקוש חסר תוחלת יאומץ ובלבד לא להכיר באמת. הערבים כאן הם אויב. כל הערבים – בכל הגילים, בכל המינים, משני צידי הקו הירוק. נכון – יש בתוכם אנשים טובים מאוד – יש גם יהודים רעים, אבל המאבק אינו מאבק פלילי ולכן השאלה אינה שאלה אישית. אנו במלחמה – ובמלחמה לא נלחמים אינדבידואלים – נאבקות אומות. ערביי ארץ ישראל החליטו באופן נחרץ וחד משמעי להלחם ביהודי הארץ. הם מכריזים על כך השקם והערב באמצעות מנהיגיהם הנבחרים, ובאמצעות רצח בלתי פוסק של יהודים. הערבים שבתוך המדינה שותפים בכל – גם למאבק המדיני, וגם לרצח. אין זו הפעם הראשונה שערביי הארץ הכריזו עלינו מלחמה. במלחמת השחרור הסתיים העניין בגרוש רובם מן הארץ. חבל שאבותינו לא סיימו את המלאכה – אולם נראה שערביי הדור הזה לא למדו את ההיסטוריה ונידונים לחיותה מחדש. מכיוון שעם ישראל חזר לארצו על מנת להישאר בה לנצח, יאלצו הערבים בסופו של דבר לחזור לארצות מוצאם – 'חובת השיבה' אם תרצו. היהודים המתעקשים לטעת בהם את התחושה שאין כל סכנה מרחפת על ראשם – מגבירים בסופו של דבר את הטרור. השאלה היא לא אם הערבים ילכו – השאלה היא כמה דם עוד יישפך עד שנבין כי אין כל ברירה אחרת. |