ב"ה ה' ניסן תשס"ב
לשכני בנווה – עליזה
שכנים אהובים.
"ראשנו שח – ועצב סובבנו". אני רואה את פניכם והנם נפולים. לא קל היום להיות יהודי בארץ ישראל, קשים עוד יותר חייהם של המתנחלים. והכי קשה לכם האנגלו-סקסים.
באתם מאמריקה ומאנגליה, והאויב הגדול ביותר
היה הבירוקרטיה, השפה, מציאת עבודה, קבלנים פושטי רגל... איש לא העלה על דעתו
נסיעה לעבודה בשכפ"צ. איש לא העלה על דעתו לוויות של ילדים.
כבד על הלב –
מה שמאוד מקשה הוא העובדה שלא בחרנו את
העניין הזה – זה נכפה עלינו. זה לא שאנחנו לא מאמינים בצדקתנו, זה לא שלא היתה
הרבה מאוד חלוציות ואמונה בעצם בואכם לכאן – הרי על כל משפחה שהגיע לנווה עליזה,
יש אלף משפחות שחשבו על כך, אבל בחרו להיצמד לסיר הבשר ולהישאר בגלות. בעצם אתם זן
די נדיר – אבל על הקורבן הזה לא חשבתם. סימנתם 'וי' על כל מני 'רובליקות' אחרות –
ירידה ברמת החיים, קשיי שפה, חיפוש עבודה – לכל זה הסכמתם, סיכון חיים יום-יומי? לא היתה שם
'רובליקה' כזו! היא נכפתה עלינו – וכפייה מולידה דכדוך.
אתם גם אנשים מאוד מסודרים ואחראים.
ישראלים מטבעם אחראים פחות. בישראל ידאג לנו ה'אח הגדול' מההסתדרות או המפלגה. שם
באמריקה הכל בידיים שלך – והחיים מאוד מתוכננים ומסודרים. הסדר הזה – המשטר הפנימי
- הוא יתרון בימים כתיקונם, בסיטואציה הנוכחית זה מקשה עליכם עוד יותר. אתם לא
בנויים לחיים מהיד לפה. זה לא 'הקטע שלכם' לשכב לישון בלי לדעת מה ילד יום, להגיע
הביתה ולשמוח שלא ירו עליכם, אתם לא בנויים לחוסר תכנון – לחוסר יכולת לתכנן.
וגם זה כנראה מוסיף לדכדוך.
ויש עוד בעיה. אתם לא הייתם כאן
כשניצחנו, מאז שהגעתם אנחנו רק מפסידים. בעניין הזה הבעיה היא לא רק שלכם זו בעיה
של כל מי שנולד אחרי ששת הימים – זו בעיה של כל הנוער, אין היום לדור הצעיר בישראל
- חוויית ניצחון. כלומר חסרה איזו פסגה שכבר היינו בה פעם ולכן גם אפשר לראות
ולהאמין שנחזור אליה.
גם זה כנראה מוסיף לדכדוך.
כשבאתם רציתם להיות ישראלים. טוב – לא
יותר מדי ישראלים... אבל לפחות לספוג את הביטחון העצמי הישראלי, להיות עם חופשי
בארצנו. עכשיו אתם עומדים מול שוקת שבורה. מתברר שהישראלים זה לא מציאה כזו גדולה
– הם יודעים מה הם עושים פה, הרבה פחות מכם... גם ה'רובליקה' הזו לא היתה שם
כשתכננתם 'לעשות עליה', אף אחד לא אמר לכם שבמקום להישען על החברה הישראלית, כנראה שאתם תצטרכו להיות המשענת שלה.
אז איך אנחם אתכם עכשיו – בנאומים
ציוניים חוצבי להבות? גם זה לא ה'קטע שלכם' – וגם לא שלי.
אבל כל מה שהיה אפשר להכניס בנאומים
כאלו - אילו נאמרו – היה אמת לאמיתה. לא תכננתם את זה אבל הקב"ה גלגל את
התפוח אדמה הלוהט הזה ישר לידיים שלכם. אין לי מושג למה אתם, אין לי מושג למה אני,
אין לי מושג למה הילדים שלנו – זה אפילו די מוזר לי שזה מתגלגל אלינו, עם הבתים
הגדולים והחיים הנוחים, אנחנו לא בדיוק חלוצים 'סטנדרטיים', לא היינו ב'סבסטיה'
ואין לנו זקנים ארוכים. אבל זאת פשוט עובדה – התפוח הלוהט הזה התגלגל אלינו,
וכנראה שזה לא סתם, כנראה שהקב"ה יודע שאנחנו מסוגלים להרים אותו.
לא בחרנו את זה – אבל כל ההיסטוריה
היהודית, כל המשך דרכו של עם ישראל נופל היום על קומץ מתנחלים בחברון, בבית-אל,
בהר ברכה... וכן .. גם בנווה עליזה. הלפיד בידיים שלכם ולא בידיים של אלה שנשארו
בניו-יורק ובשיקאגו. ההיסטוריה היהודית נכתבת היום בארץ ישראל.
אני מתפלל שהיא תפסיק להיכתב בדם.
אני מסתכל עליכם – אתם שהפכתם פתאום
ללוחמי הקו הראשון.
אני מסתכל עליכם נושכים שפתיים וממשיכים
– ואני חש גאווה גדולה להיות אחד מכם.
באהבה רבה,
משה פייגלין
