|
|
|
|
|
כ"ה ניסן תשס"ב
ב"האיך מנצחים במלחמה הזומאת: משה פייגליןכל משאלותינו מתגשמות, ואנחנו "על הפנים". כל מה שאנו דורשים אנו מקבלים, ובכל זאת, המצב הולך ורע. מה קורה פה? רצינו ראש ממשלה ימני – קיבלנו את שרון, שאיש לא ישווה לו בתרומתו לבנין והגנת המולדת. רצינו שצה"ל ייכנס לשטחי אי – הנה צה"ל נכנס. דרשנו לאסוף את הנשקים – הנשקים נאספים, ואתם חומרי חבלה ושאר אמצעי לחימה. דרשנו לעצור את המבוקשים – והנה אוספים אותם כמו פטריות אחר הגשם. אמרנו שצריך להרחיב את האגף הימני בממשלה – המפד"ל נכנסת, ובעקבותיה יחזרו שאר מפלגות הימין. דרשנו להכניס את ביבי כשר חוץ – מן הסתם אחרי שיתחזק האגף הימני בממשלה, שרון יעשה זאת. דרשנו לסלק את פרס – וגם זה יבוא בהכרח , במקביל להכנסתו של ביבי. אולי אפילו אפי איתם יהיה שר הבטחון במקום פואד. דרשנו לסלק את ערפאת – סביר להניח שבסיבוב הצבאי הבא ערפאת יסולק לגלות מכובדת בפריז או באיזו מדינה ערבית. בקיצור, התהליכים מתקדמים על פי תקוותיהם של רוב חברי הליכוד והמחנה הלאומי, ואף על פי כן מצבה של ישראל הולך ומחמיר. הטרור גובר, הלחץ הבין לאומי נוסק, השד האנטישמי יוצא בגלוי מן הבקבוק, הכלכלה מתרסקת, מצב-הרוח הלאומי בשפל המדרגה, והשמאל – כדרכו, חוגג על הדם ויוצא לרחובות. אם דרישותינו מתמלאות והמצב לא משתפר, אולי איננו דורשים את הדבר הנכון? האמת היא שהניצחון במלחמת "הר הבית" ('אינטיפדת אל-אקצה'), אינו מותנה בשום מהלך צבאי. אפשר לשחרר את כוחות המילואים, להחזיר את הצבא למתכונת אימונים שגרתית, לאחסן את הטנקים במחסני החירום – ולהירגע קצת... לשריר הצבאי הגדול שניפחנו מול הערפאתים, אין משמעות במלחמה הזו – היא מתנהלת בחזיתות אחרות, בקודים שונים, ומטרותיה שונות. בסיס המחלוקת בין ישראל לאומות העולם במלחמת הר הבית הוא השאלה – של מי הארץ הזו. האינטיפאדה התלקחה לאחר שנים ארוכות של סירוב ישראלי להחיל את הריבונות על שטחי יש"ע – כלומר חוסר הכרה ישראלי בבעלותנו על השטח. האינטיפאדה התעצמה ועברה לאש חיה ולטבח יום-יומי ביהודים, כאשר ישראל ויתרה גם על ריבונותה בהר הבית והוכיחה בזה כי אין לה כל טיעון מוסרי על הארץ, ואפילו המקום הקדוש ביותר לעם ישראל מושלך לערבים ככלי אין חפץ בו. זו איננה מלחמה סתמית על טריטוריה. זו מלחמה על צדק – ינצח בה מי שיאמין בצדקתו – נכון לעכשיו ישראל ויתרה לחלוטין על הצדק שלה, והוכיחה במעשיה שהיא מכירה בצדקת האויב. בכדי לנצח במלחמה הזו יש לבצע פעולות שמשמעותן חזרה אל הצדק שלנו. מדובר בשלוש פעולות פשוטות, שכמעט ואינן דורשות כח.
פעולות אלה לבדן יוציאו את הרוח ממפרשי האויב ויביאו לנו ניצחון מוחלט. כל מכה צבאית, כבדה ככול שתהיה, אשר לא תכלול את כל שלושת המרכיבים הללו, מועדת בטווח הבינוני והארוך לכשלון מוחלט. את ערפאת צריך לחסל משום שהוא סמל המאבק הערבי על ארץ ישראל. אין מדובר במנהיג מדינה שכנה שיש לנו איתה סכסוך גבולות. מדובר במי שטוען טענת בעלות שלמה על מולדתנו. חסינות לערפאת משמעותה הסכמה לכך שלב ליבה של ארץ ישראל שייך לעם אחר. כל עוד לא רוצצנו את ראש הנחש הזה, אנו יכולים לנצח באלף קרבות, אבל את המלחמה נפסיד. להר הבית אנו חייבים לחזור- משום ששם איבדנו את הצדק שלנו. כשברחנו משם הראנו לעולם כולו ש "אין לנו אלוהים". אם אנחנו לא מאמינים בערכים המקודשים שלנו עצמנו, אם אנחנו מוותרים לערפאתים על ליבה של ארץ ישראל, אז כנראה שגם אנחנו חושבים שהארץ הזו שייכת להם, ומה לנו כי נלין על העולם הגדול שמבין מכך שהצדק עם הערבים. את פושעי אוסלו, פרס, בילין, פונדק ודומיהם צריך להעמיד לדין – לא מתוך רגשי נקמה אלא, כמו בפעולות הקודמות, בכדי להשיב לעצמנו את הצדק. כל עוד אותם פושעים אשר בניגוד לחוק נפגשו עם אנשי אש"פ, חתרו תחת שלטונו של שמיר, והביאו את המוות הזה אל סף דלתנו, כל עוד פושעים אלה לא מועמדים אל עמוד הקלון – יש בכך הודאה בלגטימיות של מעשיהם, וממילא תהליך המוות של אוסלו יימשך ואף יתעצם. אם זה כל כך פשוט, אם לא צריך צבא כדי לנצח, למה הליכוד לא מבצע את הפעולות הללו? הסיבה לכך היא שהליכוד עצמו מסובך כהוגן בתוך אותה קונספציה שקרית של אוסלו. הליכוד מעולם לא הציב אלטרנטיבה מהותית להשקפת עולמו של השמאל. גם הליכוד רואה בשלום את חזות הכל, וכך מצא עצמו מממש את חזונותיו של השמאל. הסכם קמפ-דיויד, חיסול ימית וחבל התיישבות שלם, המשך ביצוע הסכמי אוסלו, הסכמי וואי ומסירת רוב שטחה של חברון, כל אלה בוצעו על ידי הליכוד. האם יכול היום הליכוד לבוא עם פתרון מהותי שונה מזה של השמאל? האם יכול היום הליכוד לבוא עם תוכנית שלוש הנקודות הזו ולחסוך בחייהם של מאות ואלפי חיילים ואזרחים? התשובה היא בהחלט כן! אולם לשם כך זקוק הליכוד למנהיגות מסוג אחר לגמרי. הליכוד, ןבעקבותיו המחנה הלאומי, ובעקבותיו מדינת ישראל, זקוקים למנהיגות שיסודה בערכי הנצח של עם ישראל. רק מנהיגות כזו מסוגלת לחזור אל הצדק שלנו ובשמו לנצח. כשנשיא מצריים – אנואר סאדאת – פגש את מנחם בגין, הוא הודיע כי יהיה מוכן להקריב מליון חיילים מצריים תמורה הגרגיר האחרון של אדמת סיני הקדושה. ומה קרה ? הוא קיבל בקמפ- דיויד את הגרגיר האחרון של סיני בלי להקריב ולו חייל אחד. סאדאת הארור לא דיבר במושגים של דמוקרטיה, או שלום – לא ולא! הוא דיבר במושגים אחרים לגמרי – הוא דיבר על קדושה, על צדק, ועל הקרבה. עצם המושג 'להחזיר' נובע מתחושת הצדק הסובייקטיבית שלו, וקבלת המושג הזה על ידנו – משמעותה היתה הסכמה עם אותו צדק מצרי כביכול. יש לנו מה ללמוד מן האויב! זהו סוג המנהיגות לו אנו זקוקים כיום בארץ ישראל! מנהיגות לאור ערכים של קדושה,של צדק יהודי, ושל הקרבה. זוהי המנהיגות היחידה המסוגלת לחלץ את ישראל מתוך מצב האין מוצא בו היא שרויה כיום. זוהי המנהיגות היחידה המסוגלת כיום – לנצח.
|