|
|
|
|
|
ב"ה י"ז אייר תשס"בהימין החדשמאת: משה פייגליןתופעה מרנינה. השמאל הישראלי מאבד במהירות את הלגיטימציה בעיני תושבי המדינה. פתאום מגלה עירית לינור שעיתון 'הארץ' אינו יותר משופר תעמולה מתוחכם של האויב, ומבטלת את המנוי. יפה ירקוני – שחישבה לחדש עלומיה בדרך המקובלת של יריקה בבור הציוני, גילתה פתאום שהכללים השתנו. בערוב ימיה איבדה ירקוני את יכולתה לאבחן את השינוי בכוון הרוח, וירקה בכל כוחה – נגד הכוון... לכאורה תופעה מרנינה באמת. את כל ניסיונות ההסברה הכושלים, את כל מלחמת המאסף על דעת הקהל והרחוב הישראלי, החליפו עתה הרוצחים הערבים. אין לו לימין אלא ליישב מעתה על זרי הדפנה של אלו שצפו את המתחולל – ולקטוף את הפירות הפוליטיים. ואכן סקרי דעת הקהל צופים עליה דרמטית בכוחו של הימין וכמובן נפילה מקבילה מצד שמאל. לפוליטיקאים מימין יש בהחלט סיבה טובה למסיבה – מבחינתם הסיטואציה הנוכחית היא ההזדמנות שכל פוליטיקאי מייחל לה. עוד משרות ועוד כוח ללא כל מחוייבות או השקעה. אולם לאזרח מן השורה, זה הנאמן לארצו ולזהותו היהודית, לאותו ישראלי מודאג אין כל סיבה למסיבה. ההיפך הוא הנכון – המצב היום מסוכן יותר מאי פעם בעבר – עליית הימין הוא אשליה מסוכנת, ומוטב לכולנו לזכור היטב מה קרה לארץ ישראל זמן קצר לאחר הנוק-אאוט שהעניק בגין לפרס בבחירות 77. עירית לינור לא ביטלה את המנוי כתוצאה מחשיבה מעמיקה, ויפה ירקוני לא התנצלה בפני חיילי צה"ל משום שהבינה פתאום שהם בעצם לא נאצים. כל מה שכתבה לינור על עיתון הארץ – נכון היה גם לפני חמש שנים, וגם צה"ל הוא אותו צה"ל. אלא שלינור ברוכת הכשרונות, סובלת מאותה רדידות שמאלנית טיפוסית. לא המציאות קובעת את עמדותיה אלא כוון הרוח – הפוליטיקלי קורקטיות העכשווית. משענת הקנה הרצוץ הזה – תתרסק במבחנה הראשון. היא תכניס אולי עוד כמה אופורטוניסטים מן הימין לכנסת – אך אלו יהיו האחרונים שיעמדו על משמרה של ארץ ישראל והעם היהודי. לימין הישראלי אין אידיאולוגיה חלופית לאידיאולוגית המזה"ת החדש – כלומר למלחמת השמד נגד זהותו היהודית של העם הישראלי מבית מדרשו של השמאל. הוא נהנה כרגע מן ההפקר אך מעולם לא התיימר כלל לנסות ולעצב מטרת על שונה מזו שעיצב השמאל למדינה. לתהליך ההתבוללות הקולקטיבית תחת שם הקוד – 'תהליך השלום', לא ניתנה מעולם תשובה מימין – ובהתבסס על יסודותיו האידיאולוגיים של הימין, גם לא יכולה להינתן תשובה כזו. כתוצאה מכך יסתיים כל מהלך של שרון (או ביבי או לבנת או כל מנהיג ימני סטנדרטי אחר) שנועד להרחיק את תהליך ההשמדה הפיסית, בחזרה אל תהליך השמדה הרוחנית. ההשמדה הרוחנית מחייבת חיסול התנחלויות ומסר חיבור הציונות לזהות היהודית שהן נושאות על גבן. ישראל לא יכולה להיפטר מיהדותה עם הר הבית, עם קבר רחל, עם מערת המכפלה, ועם קבר יוסף. רוב הישראלים רוצים היום "להיכנס בהם בכל הכוח" אך יחד עם זאת, מוכנים הם לחיסול מרבית ההתנחלויות. זו אינה סתירה – הם אינם מוכנים לכליה פיסית, אך רוחנית הם איבדו לחלוטין את הכוון והימין אינו מספק להם אותו – גם לא הדתיים. "מה הסצנאריו המפחיד ביותר שעולה על דעתך?" – שאל אותי עיתונאי (שמאלני כמובן...) "הכי מפחיד אותי, זה שלא תהיה מלחמה" "מה?" "כן – אתם הרי חושבים שתיקנו את חייכם במחיר הרס ההתנחלויות, כמו היהודים באירופה – נדמה לכם שהעסק ייעצר על גבול העיירה שלכם, ואז תתנו את רמת הגולן, ואז את ירושלים, ואז את זכות השיבה, ובסוף יאספו אוניות הצי השישי את ברי המזל נושאי הדרכון האמריקני. הכי מפחיד אותי זה שלא תהיה מלחמה"... ברור שחיסול ההתנחלויות לא ירחיק את ההשמדה הפיסית אלא יקרב אותו – אך הישראלי הממוצע סובר הפוך. הוא יקריב את חייו במלחמת קיום בג'נין – אך אותם חיילים יחסלו התנחלויות וכפי שהיה בעבר – ההוראה על כך יכולה להינתן רק על ידי הימין. הימין חסר הראש היהודי משול לגולם שנשלט על ידי השמאל. וכשהידיים ידי הימין והראש ראש השמאל – יש לנו בהחלט סיבה להיות מודאגים. אז מה עושים – מצביעים שמאל? מובן שלא – מצמיחים בין כתפי הימין – ראש יהודי.
|