|
|
|
|
|
ב"ה כ"ד אדר תשס"במכתב זה שלחתי והפצתי
לפני 8 שנים בעת שעמדתי במשך כחודשיים וחצי בהפגנת יחיד מול משרד רה"מ. מיכאל פואהב"ה ט"ו סיון תשנ"דלכבוד תלמידי החביבים שלום רב. ביום א' הקרוב אפסיק את עבודתי בביה"ס , ואצא להפגין מול משרד ראש הממשלה, בתביעה להפסיק את הפקרת חייהם של אנשים נשים ילדים וחיילים.
ברצוני להסביר לכם בקצרה את מניעי למעשה חריג זה. הנכם יודעים בודאי שרואה אני בעבודתי כמחנך עבודת קודש ועל אף פעילותי בזמן האחרון בארגון מחאה נגד התהליך המדיני , לא ביטלתי אף שיעור או מבחן וכד'. מאז ישום הסכם האוטונומיה בעזה ויריחו אני מרגיש שמשהו השתנה, לא מדובר עוד בויכוח פוליטי לגיטמי אלא בהפקרת חיי אדם. בימים אלו עומדים אנשים נשים וטף אזרחי מדינת ישראל מול מחבלים חמושים (חלקם מחופשים לשוטרים וחלקם בבגדים אזרחיים) ברובים טעונים ופעמים רבות עם נצרות פתוחות , ואסור להם להתגונן. זכות הפתיחה באש שמורה למחבלים ואם חס וחלילה יפתח האזרח הישראלי באש הוא יעצר ויענש כלומר רק הקפריזה של המחבל תקבע האם אותו אזרח או ילד או חייל יחיה או ימות. דבר זה הוא לא אנושי ולא חוקי , יכול להיות לרה"מ ויכוח פוליטי עם מי שגר בנצרים ,כפר דרום ,גוש קטיף או נעמה אך אין לו זכות להפקיר את חייהם ובאותה עת גם לקשור את ידיהם ולמנוע מהם להתגונן. לו ממשלת ישראל הייתה לוקחת את האחריות ומציעה לאזרחים אלו פיתרון הייתי מתוכח איתה קשות אך איני חושב שהייתי מבטל את תלמידי מלימודים, במקום להתמודד עם הבעיה, ממשלת ישראל מפקירה את חייהם. המאבק הזה הוא לא פוליטי הוא מאבק מוסרי על הזכות לחיות. איני הולך לפגנת יחיד זו בגלל שאני רוצה , אני הולך מתוך הכרח פנימי עמוק, אין זה דומה לשום מצב בעבר, נכון שגם לפני ישום ההסכם נרצחו יהודים אבל הייתה להם הזכות להתגונן. היום ממשלת ישראל שללה את זכות ההגנה של תושבי חבל קטיף, אזור יריחו והחיילים המוצבים שם. אני לוקח חופשה ללא תשלום ואיני יודע לכמה זמן. תקותי שדברי ישמעו ושרבים יצטרפו אלי עד שמערכת החיים במדינת ישראל תשתבש , ושראש הממשלה יהיה חייב להתייחס ברצינות לתביעה שלא להשתמש בנשים וילדים יהודים אזרחי המדינה כבשר תותחים ונסיונות לתהליך המדיני. בתקוה שתבינו למניעי. שלכם בברכה, *******
ב"ה ט' אב תשנ"דלכבוד מר צבי גילת, שלום רב. לפני כחודש וחצי נפגשנו בעת שראינת אותי מול משרד רה"מ. אתה כתבת את דעתך במאמר שלם, והשתדלת בראש הכתבה להביא את דעתי ומחאתי בהגינות רבה. היום לאחר כחודש וחצי (עדיין מדובר בתקופה קצרה מאוד לבחינה אמיתית של דברים) אני ממשיך לעמוד ביתר תוקף בדעתי ובמחאתי. אם תסכם את סך כל ארועי הירי בחודש וחצי האחרון ובמיוחד בשבוע שעבר, תגלה שיש ממה לדאוג. הירי המכוון והמתכונן מראש על הרכב שהסיע פועלים ביום חמישי והירי על סיור צה"ל שעבר על יד דיר אל בלאח נגמרו בלא אסון רב רושם אך כידוע לא בכל יום מתרחש הנס. הצלחות הירי ובלי שמבצעיו יתפסו ויענשו כראוי, יעודדו רבים לנסות ולצערי בסופו של דבר גם להצליח. תפקיד העתונות בימים כאלה הוא להיות כלב השמירה של השלטון , דוקא בימים בהם האופוריה חוגגת וראשי השלטון מחניקים במילים בוטות ובהפחדה (מעצרים מינהלים וכד') כל מתנגד פוליטי , ראוי היה שהתומכים בהסכם והרואים בו באמת תהליך שלום ישימו ליבם ועינם על כל אותם דברים שלא יעשו. אני לא מפגין נגד דם שנשפך (איני "חוגג על הדם" - ביטוי נלעג של ראש ממשלתנו) אני מתריע בפני מציאות לא אנושית בה לקחו נשים ילדים וסתם אזרחים כמוני וכמוך , ובלי בקשת רשות והסכמה הפכו אותם בין לילה לבשר ניסיונות האם מי שהיו מחבלים עד לפני תקופה קצרה לא ישתמשו בנשקם וחסינותם החדשה , או שמא יעשו (כפי שרבים מהם גם מצהירים) כפי שעשו עד היום. גם אם לא ראית את הדברים כמוני עד היום (אמרת לי הנה יש שקט. כתבת במאמרך שכל יום מחזקת המשטרה הפלשתינית את אחיזתה בשטח ושבכל יום מתמעטים החיכוכים ואי ההבנות) וגם אם אתה בעד התהליך עכשיו , כעיתונאי הגון עליך להתריע בפני הסכנות שיצרה הממשלה. את התרוצים "זה ענין של זמן עד שהמשטרה שלהם תתארגן" , "ופעם נהרגו יותר" וכו' תן לממשלה לענות , כיון שיבוא יום ולצערי אני יודע שהוא יבוא ויגידו לנו לחרוק שינים ולנשוך את השפתים ושזה מחיר השלום ואל תחגגו על הדם ושאר מיני טענות ,אני לא אנשך את שפתי ולא אבליע את קולי אלא אצעק בקול גדול אתם ששחררתם מחבלים , אתם שנתתם בידם נשק , אתם שלא שעיתם לאזהרות אתם אשמים אתם שותפים. ואתה וחבריך העיתונאים לא הדלקתם את הנורות האדומות במקום שצריך, ולא הייתם כלבי שמירה נאמנים להתריע על אותם דברים שצריך , ויש רבים כאלה (ראה כיצד הברחה של 17 מחבלים, הפכה להברחה של 4 מחבלים בלבד בסיוע הדוק של אמצעי התקשורת, וזו רק דוגמא אחת מרבות) הופכים להיות שותפים. שלטון אמיץ ואמיתי היה שמח לקבל ביקורת, ובודאי ביקורת הבאה ממי שאוהד אותו, כדי לישר את דרכו, אך אתה וחבריך אפילו לא נותנים הזדמנות לכך. בשעה זו שאני מסיים את מיכתבי משמיעים בחדשות כיצד חיילי צה"ל שנסו על נפשם (שים לב לתופעה) נורו בידי שוטרים במשטרה הפלשתינאית. במכתבי לתלמידי הזהרתי גם על כך שהחילים מופקרים , ובשיחתי אתך בעל פה הסברתי לך שאין שום עדיפות לחילים המחזיקים בנשק בעוד ידיהם כבולות באזיקי הוראות פתיחה באש בלתי סבירות. זו רק ההתחלה של מה שעתיד להתרחש , הרוצחים והפורעים הם אויבנו הערבים , אך השותפים הנאמנים שלהם הם ראש הממשלה ושריו , ולגבינו הבוחרים , הם האחראים. אתה וחבריך שותפים בכך שאינכם ממלאים את תפקידכם כראוי , התגיסתם למען "השלום" ואינכם מתריעים בפני הטעויות שאסור לעשות גם לדעת מי שסובר שיש מקום לתהליך זה. בברכה, |