ב"ה כ"ח באדר התשס"ב
מה שנכתב פעם בדיו
נכתב היום בדם
מיכאל פואה
מצפה נטופה
הכל כל כך נורא כי הוא כל כך צפוי , לפני 19 שנה
בשמירות בלילה בלבנון , בוויכוחים האין סופיים טענו חברי מהשמאל רק נצא מלבנון
והכל יסתדר. לטענתי שכשנצא מלבנון היא תכנס אלינו , תמיד ענו , מה פתאום? הירייה
הראשונה שלהם ואנו נכנס בהם בטנקים בכל הכח ביחד כולנו.
לפני כ-8 שנים בעת עמידתי בהפגנת יחיד מול משרדו של
רבין כתבתי "אני לא מפגין נגד דם שנשפך (איני "חוגג על הדם" -
ביטוי נלעג של ראש ממשלתנו) אני מתריע בפני מציאות לא אנושית בה לקחו נשים ילדים
וסתם אזרחים כמוני וכמוך , ובלי בקשת רשות והסכמה הפכו אותם בין לילה לבשר
ניסיונות האם מי שהיו מחבלים עד לפני תקופה קצרה לא ישתמשו בנשקם וחסינותם החדשה ,
או שמא יעשו (כפי שרבים מהם גם מצהירים) כפי שעשו עד היום."
הוספתי באותו מכתב וכתבתי "יבוא יום ולצערי אני יודע שהוא יבוא ויגידו לנו לחרוק שינים ולנשוך את השפתים ושזה מחיר השלום ואל תחגגו על הדם ושאר מיני טענות ,אני לא אנשך את שפתי ולא אבליע את קולי אלא אצעק בקול גדול אתם ששחררתם מחבלים , אתם שנתתם בידם נשק , אתם שלא שעיתם לאזהרות אתם אשמים אתם
שותפים."
גם לפני הבריחה המבישה מלבנון 18 שנה אחרי
הוויכוחים בשמירות, התרעתי ואולי לא מספיק , על כך שבריחה מלבנון תעודד את
הפלשתינאים להילחם, כפי שהם בעצמם אומרים.
ועתה אני מזהיר בקול גדול , הסכנות הגדולות
האמיתיות עוד לפנינו. ראו מה צלף בודד או חוליה של שנים או שלשה מחבלים מסוגלת
לעשות! שערו בנפשכם שבעת גיוס המילואים למלחמה כוללת יחסמו צירי התנועה של אנשי
המילואים שאינם חמושים עדיין , בעשרות ואולי מאות חוליות כאלו. איני נותן רעיונות
לאויב כיוון שברור לי שהם כבר מתרגלים בשטח את הרעיון ובודקים כיצד ליישמו , מוטרד
אני מכך שעדיין מומחינו הדגולים לא התעוררו לדון בבעיה זו. אין מנוס מלהבין שבדרך
הטבע אנו עומדים בפני סכנה קיומית , וזאת עוד מבלי להזכיר את מטחי הקטיושות אשר
יכסו את כל צפון הארץ עד דרומה מחיפה.
לאורך ההיסטוריה היהודית היו רגעים שבהם היינו
חייבים להיפרד מחלקים בעם אשר בחרו לשתף פעולה עם אויבנו הקמים עלינו. הדוגמא
הבולטת ביותר הייתה כמדומני בימי המכבים. מתתיהו בקריאתו ,מי ל-ה' אלי"
התכוון כפי הנראה להזכיר את קריאתו של משה ברדתו מן ההר אחר חטא העגל , קריאה אשר
הביאה להריגתם של שלשת אלפים מבני ישראל. "והרגו איש את אחיו ואיש את
רעהו...." והמשכה היה בברכת "למינים ולמלשינים אל תהי תקווה" לקראת
סוף ימי בית שני , ברכה שכוונה כנגד יהודים מוסרים.
איני חושב שבימים אלו אנו צריכים להכריז מלחמה מעין
זו , אך אין לי שום ספק שאם חפצי חיים אנו , חייבים אנו להוקיע ולהוציא מחוץ
ללגיטימיות הציבורית את כל משתפי הפעולה עם אויבנו. משר החוץ הנושא בפרס נובל על
הצלחתו המרשימה בהבאת השלום לאזורינו , ועד שר הביטחון הפרטי של ערפאת מר פואד ,
אשר התחייב לערוב לשלומו של ערפאת אבל לא לשלומנו.
חזית נוספת בחוסר הלגיטימיות היא כל אותה מערכת
תשקורת המשרתת את אויבנו , והכוללת את ארגון ארבע שדרניות (דליה וכרמלה , כרמית
ושלי) אשר אנו חייבים לו "תודה" על בריחתנו מלבנון , ורוב מוחלט של
העורכים והשדרים ברשתות "הרשמיות".
רק הנהגה אמיצה המוכנה להתמודד לא רק עם אויבים
מחוץ אלא בראש ובראשונה עם אלו הנלחמים בה מבפנים , תוכל לבצע מהלכים קשים וכואבים
אשר בסופם יש תקווה להשתחרר מאותם סכנות עליהם כתבתי , ולהניע את המדינה לאופק
וחזון חדש שהוא ישן , להיות עם יהודי החי חיים יהודים בכל ארצו.
