ה ר צ ח ת   ו ג ם   י ר ש ת ?

מאת: יאיר גופן

שאלה: מה משותף לעניין סרבני השירות בצה"ל ולתכנית הכלכלית החדשה, שבה מתכננת הממשלה להטיל על הציבור מסים חדשים כדי לממן את הוצאות ונזקי המלחמה?

תשובה: בשני המקרים דורשים מאתנו אלו אשר גרמו לנו נזק שאנו – ולא הם –  נשלם בעדו.

ה"סרבנים" – אנשי השמאל – אשר תמכו בהבאת הרוצחים לתוך ארצנו ובחימושם, וממשיכים היום לתמוך בהשארתם פה ובהמשך חיזוקם, מסרבים להלחם בהם ומשאירים לנו – קרבנות מעשה התועבה שלהם –  את ה"עבודה השחורה".

הממשלה, אשר חיכתה שנה וחצי לפני שהתחילה להלחם ברוצחים הללו (וזוהי עדיין רק התחלה צנועה) והביאה בכך לרצח של מאות, לפציעת אלפים ולקריסת הכלכלה, מבקשת מאתנו – קרבנות מדיניות ההפקר שלה – שנממן את תיקון ההרס הזה.

לא שמענו על אף שמאלן שקם ואמר: "אני הוא שטעיתי ולכן אני הוא שאצא להלחם ברוצחים שהבאתי לפה".

לא שמענו על אף חבר כנסת או שר שתמך בהסכמי אוסלו שקם ואמר: "אני הוא שטעיתי ולכן: א. אתפטר מהכנסת או מהממשלה, ב. אמכור את ביתי כדי לממן את המלחמה שלה גרמתי".

ל"סרבנים" קל לסרב, כי הם יודעים שאפילו את מחיר הפרת החוק הם לא ישלמו, וקל וחומר את המחיר המלא על תמיכתם ברוצחים.

לאנשי השלטון קל להעלות מסים.

הם יודעים שהחוק מאפשר להם להעלות מסים ללא כל הגבלה וכי לאזרחים אין, למעשה, כל דרך חוקית להלחם בהם. הם יודעים שהחוק מאפשר להם לתחוב את ידם הגסה לכיסיהם ולארנקיהם של האזרחים המוכים והשפופים ולקחת משם כמה כסף שהם רק רוצים. ולמי כבר יש כוח להלחם בהם אחרי שנה וחצי של התשה כל כך אינטנסיבית?

עד שלא נדרוש מכל אחד ואחד מנבחרינו ומעוזריהם אחריות אישית ומפורטת למעשיהם, הם ימשיכו להתנהג כאילו אין להם אחריות כזו; הם ימשיכו למכור אותנו בזול ולדרוש מאתנו לשלם ביוקר כשמגיע החשבון – וכמו שקרה פה בשנה וחצי האחרונות, הם ימשיכו להביא לרציחתנו ולרשת את כספנו לאחר מכן.