דיקטטורה שרירותית

מאת: יאיר גופן

ישאל עצמו הקורא את השאלות הבאות: איזה גוף שלטוני בישראל מוסמך להחליט על הקמת גדר ההפרדה שהוחל בהקמתה על תוואי הקו הירוק? האם ראש הממשלה לבדו רשאי להחליט להקימה על דעת עצמו? האם הקבינט הבטחוני המצומצם, או אולי המורחב, רשאים להחליט על הקמתה? או אולי הממשלה כולה – במידה ויהיה בה רוב להצעה? ואולי יש צורך ברוב מיוחד בממשלה לצורך זה? אולי, מאידך, ניתנת בחוק סמכות להחלטה זו רק לכנסת? ואולי לכנסת, אך רק ברוב מיוחד? והאם הבג"צ רשאי לאשר או לעצור פעולה זו? או שמא נמצא הדבר מחוץ לסמכותו, מכיוון שזוהי "החלטה מדינית"?

אין מטרת שאלות אלה לטעון כי ראש הממשלה פעל שלא בסמכותו כאשר הורה להחל לבנות את אותה גדר (וברור שזוהי טענה צודקת), וגם לא לגנות את פעולתו זו (הראויה לכל גינוי). מטרת רשימת השאלות הללו נעוצה בעובדה העצובה שלרוב אזרחי ישראל היום (כולל, כמובן, כותב שורות אלה), אין תשובה חד-משמעית לאף אחת משאלות אלו. המטרה היא להצביע על כך כי כיום, בישראל, אין בידי רוב האזרחים ידע בסיסי המגדיר את סמכויות השלטון: נראה כי איש אינו יודע מה מותר ומה אסור לאנשים המחזיקים במשרות השלטון: יהיה זה פקיד המס, שוטר התנועה, חבר הכנסת או ראש הממשלה.

סמכויותיהם של אנשים אלה ושל מוסדות השלטון בכלל, אינן מוגדרות באופן ברור, ואינן מוסברות לאזרח בצורה שיוכל להבינן ו/או לזכור אותן.

מצב זה גורם באופן בלתי נמנע לכך שאזרחי ישראל לא יכולים לקיים את ביקורת השלטון, שהיא מאבני היסוד ההכרחיים במשטר חופשי וצודק.

אנשי השלטון מודעים למצב זה ומתנהגים בהתאם. הדבר מתחיל בתופעות "קטנות" בדרגים הנמוכים; למשל, כאשר שוטר התנועה מוסיף לדו"ח שהוא רושם נזיפה והטפה מוסרית, שהן, בודאי, לא בתחום סמכותו; ממשיך בכך שאין כל כללים ברורים המגדירים ומגבילים את אופן פעולתם של השופטים בבתי המשפט (וכך קורה, למשל, שאדם יחיד – אהרון ברק – יכול להוביל, על דעת עצמו, מהלך של שינוי מוחלט בתפישת מעמד בית המשפט העליון, ולמעשה, בתפישת מבנה המשטר הישראלי כולו), ומגיע, היום, עד לדרגת ראש הממשלה, המחליט החלטות גורליות לגבי חייהם של כלל אזרחי המדינה, מבלי להתייעץ עם אדם, ומבלי שברור כלל אם הדבר נמצא בתחום סמכותו.

מכיוון שאין לאזרחים ידיעה לגבי חוקיותם או אי חוקיותם של פעולות השלטון עמם הפוגעות בזכויותיהם, אין להם כל אפשרות לפעול כדי לעצור אותם באופן חוקי. כך, הכלי היחיד העומד לרשות האזרח היום, הוא אלימות בדמותה של הפעלת לחץ פוליטי על ראש הממשלה. עובדה זו גורמת לקביעת מדיניות על פי כוח במקום על פי צדק, כי במצב זה השאלה היא – כמו בכל מצב שבו כוח עומד מול כוח – מי חזק יותר: ראש הממשלה או האזרח? כאשר השאלה צריכה להיות – במדינה מתוקנת – מי צודק יותר ומי פועל בהתאם לחוק (הצודק).

אם יש מישהו שתפקידו הוא להסביר לאזרחים עניין זה או לעזור להם לבקר את השלטון, כמו היועץ המשפטי לממשלה, או שופטי הבג"צ, הרי שהם, בודאי, אינם עושים את מלאכתם נאמנה. במקום זה, הם משתפים פעולה עם הרשויות האחרות ביצירת מסווה חוקי למחדלי השלטון השונים – מה שרק מגביר את חופש הפעולה של השלטון, ומפחית את יכולת האזרח להגן על עצמו מפניו.

אזרחי ישראל חשים היום, ובצדק, חוסר אונים מוחלט כלפי השלטון. הם רואים את אנשי השלטון – בכל הדרגים – עושים כאוות נפשם, ופוגעים בזכויותיהם שלהם –  האזרחים – בלי שיש להם איזושהי יכולת לבקר אותם או לעצור אותם. ראש הממשלה יכול לבנות גדר במרכז הארץ ולהחליט, למעשה, על דעת עצמו, לתת מדינה לערביי יש"ע, ולאזרח הפשוט אין מה לעשות. הוא מוכרע וכנוע לחלוטין.

מצב זה, שבו השלטון עושה כרצונו ופוגע בזכויותיהם של האזרחים באופן חופשי – מצב בו העומד בראש המדינה מחליט ומכתיב לכלל האזרחים את החלטותיו מבלי לתת דין וחשבון ומבלי לעמוד במבחן החוק והצדק, הוא המצב המאפיין משטרים דיקטטוריים (המלה דיקטטורה – באה מהפועל האנגלי "dictate" – להכתיב).

זהו המצב הקיים היום בישראל; כאשר ראש הממשלה מכתיב לאזרחי ישראל, על דעת עצמו ומבלי שיתבקש על ידי אף גורם שלטוני או שיפוטי לתת דין וחשבון, את הקמתה של גדר ההפרדה, הוא פועל כדיקטטור.

בשל חוסר ההגדרה הברורה של סמכויות השלטון, גם ראש הממשלה עצמו לא יודע ולא יכול לדעת באופן מדויק מהן סמכויותיו – הטשטוש והבורות הכלליים לגבי נושא זה לא פוסחים גם עליו. כך, גם אם אין לו שום כוונה רעה (וניתן להניח בבטחה שאין לו כוונות כאלו), פועל ראש הממשלה באופן שרירותי, ללא סמכות אמיתית וצודקת, כדיקטטור הפוגע בזכויות אזרחי המדינה שהוא עומד בראשה.

עם זאת, העובדה שגם ראש הממשלה הינו קורבן למצב הטשטוש והבורות הכללי, לא פוטרת אותו מאחריות למעשיו. עליו לדעת שאין לו סמכות בלתי-מוגבלת ושאסור לו לעשות בתפקידו ככל העולה על רוחו. גם אם חרג ראש הממשלה מסמכותו מתוך בורות – אי-ידיעת העיקרון אינה פוטרת אותו מאחריות.

ונקווה שעל מעשים שרירותיים, הגורמים נזקים לעם ולמדינה, יתן ראש הממשלה את הדין במהרה.