השקר הגדול

אליקים העצני

על נחשול הדם האחרון הגיב שרון במלים אלה:
"עמידתנו מאוחדים אל מול המטרה המשותפת תביא אותנו אל הנצחון".

במשפט הקצר הזה דחוסים שלושה שקרים גדולים:
העמידה אינה מאוחדת,
המטרה אינה משותפת,
ונצחון אינו אפשרי.

העמידה אינה מאוחדת, מפני ששנה אחרי הקמת הממשלה הרחבה ורבת הניגודים ביותר, אוסלו ואנטי-אוסלו , אש ומים – מתברר ששרון עשה מקח טעות. הוא חשב, שפרס בתוך הממשלה לא יעולל לו את מה שעשה בזמן מלחמת לבנון, לא ימריד את הצבא, לא ימלא את כיכר מלכי ישראל ב"כחות הפנים" של ערפאת, לא ינהל מדיניות חוץ עצמאית כאלו היו למדינה שתי ממשלות, לא יסית נגדו את התקשורת העויינת – והנה, אכל את הדגים הסרוחים, וויתר לטובת פרס על כל ערכיו המקודשים, מסר למפלגת העבודה המוכה והמרוסקת את התיקים המרכזיים ביותר, כולל רשות השידור – וגם מגרשים אותו מן העיר: פרס מנהל מו'מ עצמאי תחת אש, משרד חוץ שלישי, פרטיזני, מופעל ע'י יוסי ביילין, הכיכרות מלאים מפגיני שלום, השותפים לקואליציה עולים לרגל לערפאת והתמיכה בסרבנות בצבא מתפשטת כצרעת: יועץ משפטי לשעבר, שני ראשי שב'כ לשעבר, סגנית שר הבטחון ולאחרונה אפילו שר הבטחון, פרופסורים למשפט – כולם תומכים במרד במידה זו או במידה אחרת, והתקשורת, הדוברמן שטרף את שרון בימי לבנון, וכדי להרדימו הוא שילם את כל המחירים האלה – התקשורת טורפת אותו בכל פה. זו "העמידה המאוחדת", מעוררת הרחמים, של שרון.

וכמו שהעמידה אינה מאוחדת – כך המטרה אינה משותפת. מפני שמטרה משותפת בין פרס לשרון יכולה להיות רק אם שרון מוכן למסור לטרור הערבי את ירושלים ואת כל ארץ ישראל המשוחררת עד לקו הירוק, תוך שנה אחת, וכל זה בעוד הטרור נמשך. אם השיתוף הושג במחיר הזה, כדאי שעם ישראל ידע על כך. לטובתו של שרון עלינו להניח ששרון לא הידרדר לשפל כזה, ואם כך – גם הדיבור על מטרה משותפת הוא שקר.

נותר הנצחון. עם נורמלי אין לו בעייה להגדיר נצחון, להיפך – הוא אינו יוצא למלחמה מבלי לדעת, לשם מה הוא הולך לקבל על עצמו את הדם, הדמעות והחורבן הכרוכים במלחמה, מה הוא מבקש להשיג. אך לשרון אין מטרת מלחמה, ועל כן אין לו הגדרת נצחון. הוא אינו מסוגל לומר לעמו אפילו את המלים: למגר את האויב, מפני שאינו יודע להגדיר – מי האויב.

גדול השקרים הוא, שכביכול האויב אינו העם הפלסטיני. נכון, יש הרבה ערבים בודדים שהיו רוצים לחיות בשקט ולהתפרנס, אך כאלה יש בכל מלחמה. כמה גרמנים לא-נאצים היו בגרמניה הנאצית? כמה זוגות מעורבים יהודים-גרמנים? אך זה לא שינה , שרצונו המאוחד והמאורגן של העם הגרמני, בתמיכתם הנלהבת של ההמונים והאינטליגנציה כאחד - היה רצון נאצי. ולכן היתה המלחמה נגד העם הגרמני. עריו הופצצו, הוא הורעב בסגר ימי ויבשתי, 12 מליון מבניו גורשו. הוא הוכרע ונשבר ונאלץ להכנע, והנהגתו הנאצית מוגרה.

כך, ועוד יותר מכך, המצב בינינו לערביי ארץ ישראל. 120 שנה אנחנו במלחמה. היום זו אנתיפאדה, אז היו אלה "מאורעות". הם הציתו, דקרו, שרפו, ירו ופוצצו החל מן הבית הראשון שבנינו, מן הפרדס הראשון ששתלנו והעולה הראשון שהעלינו. הם אף פעם לא רצו להתחלק אתנו בארץ הזאת, ולא הסתירו זאת מאתנו. מנהיגם היה המרצח הנאצי המופתי חאג' אמין אל חוסייני שהסתופף אצל היטלר ותיכנן שם את השמדתנו, היטלר היה – והינו עד היום – גיבורם הנערץ. בעצם, הם לנו אויב יותר מכל עם אחר השרוי במלחמה. שבכל המלחמות, הסכסוך הוא על חבלי ספר, וכאן הסכסוך הוא על כל גרגיר אדמה. ועוד לא היה מצב שבו כל צד תובע אותה העיר כבירתו. יתר על כן, אפילו היטלר – לא ביקש להשמיד את העם הצרפתי; ערפאת, לו יכול, היה משמיד אותנו עד אחד, כולל בורג ושריד ופרס וכל חבורת השלום החנפה והמתרפסת.

ולא כל שכן שאנחנו במלחמה עם הנהגתם של הפלסטינים האויבים, ההנהגה הטרוריסטית שבעוונותינו הבאנו לכאן, ושמה אש'ף. אבל שרון טוען שהוא אינו במלחמה איתם. להיפך, הוא מחזר אחריהם, ואף נפגש עם שלושה מהם – שליחים ישירים של ערפאת. – ומבקש להפגש איתם שוב. והוא מכריז, שאין לו כל כוונה להפילם. להיפך, הוא מבקש לשמר אותם כ"פרטנרים". ואפילו את ערפאת שרון אינו מגדיר כאויב, מקסימום – כ"בלתי רלוונטי". לדידו, כל הלוחמה של צה'ל, כל הקורבנות שאנחנו נותנים – הם רק כדי ללחוץ עליו, לתמרן אותו, להגמיש אותו, על מנת שיפסיק את הטרור ויקבל מידינו מדינה.

וכאן הגענו אל תחתית הבור: בקצה המנהרה, מינהרת הלחימה, הסבל והקרבנות שלנו – חושך המדינה הפלסטינית! ובכך, באמת, יש לפרס ולשרון מטרה משותפת – לתת את הנצחון לערפאת. הוא יקבל מדינה לא בחסדי אוסלו, כי אם לאחר מלמה שחרור!

הידעתם? ברגע זה אין בכל כדור הארץ שטח אדמה שאין לו בעלים, זולת – יש'ע. המנדט האחרון היה של דרום אפריקה, על מושבה גרמנית לשעבר והיום זו מדינת נמיביה. גורל או השגחה עליונה השאירו רק את יש'ע ללא הגדרת ריבונות, וכפקדון בלבד, ובמקרה או שלא במקרה – בידינו הפקדון . למי יהיה הכתר? הנה לכם חלום בלהות. יורש העצר קיים, הכתר שלו, הוא רק צריך לבוא ולהזדהות. אלא, שתקפה אותו , רחמנא ליצלן, מחלה נוראה – אמנזיה שמה: הוא שכח את שמו, הוא שכח את עברו, הוא שכח את זכותו לכתר. ועל כן, הוא בעצמו עומד למסור את כתר מלכותו ביחד עם המלכות, לזר מתחזה.

עם ישראל תחת שרון אינו תובע עוד את ארץ ישראל ההיסטורית כארצו ונחלתו ושר החוץ שלו, פרס, טוען בצדק בכל העולם שיש הסכמה בישראל להקים מדינה פלסטינית. הוא אינו אומר זאת, אך אנחנו נאמר : היכן? על אדמת ישראל.

ואם אנחנו מועלים בפקדון, אם עם ישראל בשיא כוחו מפיר את הברית בין הבתרים, כאלו נאמר: "לזרע ישמעאל נתתי את הארץ הזאת" ואף אחד אינו פוצה פה, ומפלגה הקוראת לעצמה "איחוד לאומי" ממשיכה לשבת בממשלה, ואפילו מועצת יש'ע שותקת – איזה נצחון עוד יכול להיות לנו?

חדלון-האונים הצבאי, "בנק המטרות" של צה'ל שנתרוקן, הבדיחה של הפצצת מבנים ריקים, כינוסי קבינטים שבהם טוחנים מים, השמשון הזה המסתובב עם הטנקים בעינים סומות, המבוכה והדכאון בעם, כל החולשה הפיסית הזאת – הכל נובע ממקור אחד, רוחני, מן הריק הרוחני: לא לוחות ולא שברי לוחות. כלום. לערבים יעד, מטרה, אויב והגדרת נצחון, ולנו לא כלום. כי אנו מסרבים לומר לעולם ולעצמנו: המלחמה היא על ארץ ישראל, המשכה הישיר של מלחמת השחרור. המלחמה הזאת היא על הארץ, ונצחון פירושו שלטון יהודי על כל א'י המערבית, מכסימום עם אוטונומיה לערבים המקומיים. זיהוי האויב ברור, הנהגתו ידועה, והמטרה היא שבירת האויב הזה ומיגור הנהגתו. אנחנו יורש העצר החוקי, לנו מגיע הכתר בזכות, אך בתנאי שניזכר, מה השם שלנו – מי אנחנו, מניין באנו, מה כתוב בתעודת הלידה ובקושאן שלנו.

אליקים העצני
רמת ממרא ת.ד. 2066
קרית ארבע 90100
טל.פקס – 02-9961878
טל. 02-9963001
e-mail: ehaetzni@netvision.net.il