משא ומתן על אדמות ארץ ישראל

אליקים העצני

ידיעות אחרונות

תמונה מן "האגף הסגור": בביירות אמורה להתכנס פיסגה ערבית כדי לגבש את החזית נגד ישראל, אך לצורך זה נחוצה להם נוכחותו של ערפאת, אויבה הראשי, שאותו ישראל מחזיקה במעצר-בית.

איך מאלצים את ישראל לשחררו? מאיימים עליה, שאם ערפאת לא יבוא, גם האחרים לא יבואו, ופיסגתם של שונאי ישראל לא תתקיים.

לא להאמין, באגף הסגור נבהלו!

עוד תמונה מן האגף הסגור: 35 שנים מתעקשת ישראל, במחיר עצום, שלא לחזור לקו הירוק, אותו כינה אבי היונים אבא אבן, "גבולות אושוויץ". וכאשר זמם ראש ממשלה לנטוש את ירושלים ההיסטורית, חזרו 400,000 איש (לפי מספרי המשטרה) מול חומות ירושלים, בהפגנת ענק שכמותה לא ראתה ההיסטוריה (20 מליון במונחים אמריקניים; מעולם לא עלתה הפגנה של מרטין לותר קינג על מאות אלפים), על השבועה העתיקה "אם אשכחך". הממשלה נפלה, ומי שנחשב ל"אבי ההתנחלויות" נבחר ברוב הגדול ביותר, אי פעם.

אחר הדברים האלה, ואנחנו במלחמה שבה כבר נפלו לנו כ-300 חללים, מחממים לנו לפתע את המרק הישן: לתת להם את ירושלים, לחלוק עם הסורים את הכנרת ולנטוש את מחוזות התנ'ך, כדי שתקום בהם מדינה פלסטינית.

באגף הסגור של הפוליטיקה והתקשורת הישראלית פרצו מחיאות כפיים נוכח הביג-דיל שהוצע: דגל ישראל בריאד, ובתמורה תתוקן הברית-בין-הבתרים, לאמור: "לזרעו של ישמעאל נתתי את הארץ הזאת".

כמעט ונפלתי בפח, להעיר במקום הזה שכל היוזמה הזאת היא רק נסיון לקבל בחינם חותמת "כשר" יהודית על תועבות סעודיה – ממימון אל-קאידה ועד לסיוע להברחת פליטיה, מן המספרים המבהילים של הסעודים בין הטרוריסטים ועד לסירובה לסייע לארה'ב במודיעין ובשימוש בבסיסים – חותמת "כשר" מן הסוג שחילץ את ערפאת, באוסלו, מאשפתות בידודו הגמור בעקבות חתרנותו תחת כוויית במלחמת המפרץ. כמעט ונתפתיתי להוסיף, שכל קיומו של משטר בית המלוכה הסעודי מפוקפק, ומה נעשה כשייורד הדגל בריאד, ומה – כשהטרור יימשך למרות הדגל? האם נבטל את פלסטין? אפשר לבטל מדינה?

אלא, לא זאת הנקודה! מפני שגם אלו לא היתה סעודיה מדינת עבדות, קיצוץ ידים ומוות בסקילה, רקובה עד היסוד, כ'א שוייץ שניה, וכל הנסיכים שלה לורדים אנגלים, שבפיהם מילת שלום-אמת-לנצח היא מילה – גם אז לא היינו מוותרים מרצוננו על לב מכורתנו.

העובדה, שלא שמענו מפי אריאל שרון את התשובה הזאת, המובנת מאליה אצל כל אומה ולשון, היא החטא הקדמון, שיעלה לו בסופו של דבר בשלטונו. שרון נטש את טענת הזכות והחליפה בטענת "הבטחון", כאלו לא בעד ארצנו אנחנו נלחמים, אלא נגד "הטרור", ועל כן הסעודים מנסים "לבקש יפה" וחושבים שתמורת זה ניתן להם את הכל.

משל לשכונה שקטה ונאורה, שבה שכן אחד החל להציק לשכנו. שבר את שמשותיו, שיסה בו כלבים, איים ברצח, השבית את שלוות השכנים. באה משלחת אל השכן המותקף והציעה לו, "למען השלום" - שלו ושל השכונה כולה - "לשבת לשולחן" עם התוקפן "ולדבר". או.קיי., השיב האיש, על מה נדבר? על אשתך, כמובן, השיבו לו, הלא זה מה שהוא דורש. אבל – הוסיפו - בתמורה תהיה פה, סוף סוף, נורמליזציה מלאה! לו עשינו סקר בעם, רוב מוחץ היה שולח את המשלחת הנכבדה לכל הרוחות, ולעתונאים שחיכו ל"פריצת דרך" והתאכזבו , היה הבעל הנאמן משיב: לא, רבותי, אינני שונא את השלום, אני אוהב את אשתי!

רצונכם לדעת, מדוע רוח העם נכאה? לא בגלל מורך לב, עייפות או פחדנות, כ'א מפני שהנהגתו טרם השמיעה לו בקול ברור וצלול: בשלום אנחנו חפצים, אך לא במחיר "ארץ ציון-ירושלים", שהגעגועים אליה החזיקו אותנו כעם 3500 שנה, והם שהחזירו אותנו לכאן, ועל כך – המלחמה!

אליקים העצני
רמת ממרא ת.ד. 2066
קרית ארבע 90100
טל.פקס – 02-9961878
טל. 02-9963001
e-mail: ehaetzni@netvision.net.il