תקשורת עויינת

אליקים העצני

ערוץ 7

חלקים מרכזיים בתקשורת הישראלית מנהלים לוחמה פסיכולוגית ומלחמת עצבים נגד מדינתם וממשלתם בשלב הכי קריטי במלחמה.

התקשורת הזאת אינה פועלת ,כמובן, בשליחות האויב, אבל לא יתכן שאינה יודעת שבפועל מעשיה משרתים אותו. היא עושה זאת, כביכול, בשם הדמוקרטיה, אך עוד לא נולדה המדינה הדמוקרטית שבמלחמה – כלי התקשורת שלה מדכדכים את רוח עמם, שוברים את המוראל שלו, שופכים ביבי שופכין על צבאו שלהם, נותנים במות לאויב שלו, ושוללים מראש כל אפשרות של נצחון. רק לאחרונה ראינו, איך התקשורת האמריקנית, גם הליברלית-שמאלית, העמידה עצמה, מרצון, כחומה בצורה מאחורי הנשיא שלה, במלחמתו בטרור.

אם כן, אם לא הדמוקרטיה, אותה העלו לדרגת פולחן דתי, דוחפת אותם, מדוע הם עושים זאת? מה מניע אותם להסית בגלוי לסרבנות בצבא, להציג את הצבא גם כשלומיאל וגם כפושע, ובאוייב לקיים את הפסוק "על כל פשעים תכסה אהבה?" האם הם באמת אוהבים את האויב ? דוד המלך שר: אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים". והם – יום ולילה מגידים ומבשרים לפלסטינים, מה חלשים אנחנו, כמה אנחנו לא צודקים, כמה ממשלתנו מטומטמת, חסרת אונים וחסרת מטרה, עד כמה אנחנו איננו מסוגלים לנצח. מדוע הם עושים זאת?

התשובה היא פשוטה. יש להם אג'נדה – סדר יום, יעד, מטרה, שאיפה ומשאת נפש פרטיים משלהם, והם מנצלים כל טיפת דם הנשפכת במלחמה הזאת כדי לקדם אותה.

לא האויב שלח אותם, אבל מטרתם הפרטית חופפת בדיוק את מטרות האויב. האויב רוצה להחריב את ההתנחלות היהודית ביש'ע? אצלם, הרצון הזה גובל באובססיה, בדיבוק, באמונה דתית. האויב רוצה להקים מדינה פלסטינית? אף הם כך. האויב רוצה שבירתו תהיה ירושלים? הם "אותו כנ'ל". האויב מציג בעולם את רצחנותו השפלה כמלחמת שחרור. זו גם התורה שלהם? האוייב טוען שהוא בלתי מנוצח? -והם רתמו את התקשרות הישראלית למשימה, להפוך את ההבטחה הרת האסון שעם ישראל לעולם לא יוכל לנצח את הפלסטינים – לנבואה המגשימה את עצמה.

לא מפני שזה רצונו של האויב, אלא מפני שזה רצונם, ורצונם חופף את רצונו של האויב. ובהיותם יהירים, שחצנים, אגוצנטרים, מאוהבים בעצמם ושתלטנים – הם לא ינוחו ולא ישקטו עד שרצונם ייעשה. ואין זה משנה להם, שזה גם רצון האויב.

התקשורת לחברה ולמדינה היא כמו מיצי הקיבה לקיבה, ויש מחלה כזאת, שהמיצים אוכלים את קיבתם. זה מה שקורה לנו. מול התופעה החולנית הזאת הממשלה חסרת אונים וגם דעת הקהל, היוצאת מדעתה לראות איך אנחנו משמידים את עצמנו – אינה יודעת איך לעזור לעצמה. קומץ אנשים ונשים מבית מדרשו של השמאל הקיצוני – יוצאי הקומוניסטים, על המשמר, השומר הצעיר, קיבוצי שמאל ושלום עכשיו – השתלט על מוחה של חברתנו ומקיים בה את הפתגם הרומאי: מי שהאלים רוצים באובדנו, תחילה הם נוטלים ממנו את שכלו.

הנה, ראו איך:
הואיל ואסור לפגוע בחפים מפשע, ניסתה ישראל לחסל את המחבלים עצמם. מיד קמו וקפצו עליה: זו הוצא להורג ללא משפט. את הכתרים והסגרים השחירו - עם סיפורי נשים הרות שלא הגיעו לבית החולים. כניסה למחנות פליטים? כבר תוך כדי דיווח הכפישו: הרפתקנות, ראווה, הפקרות. הפצצות מן האויר? גולית מכה את דוד. מצור על ערפאת? מישגה חמור. אין דרך אחת שצה'ל הלך בה, שהם לא הניחו חסימה בסופה.

ועל הכל טענו: הנה, כבר ניסינו – גם זה וגם זה, וגם זה ועוד לא ניצחנו, משמע – אי אפשר לנצח!

עיינתי בזכרונות המלחמה של צ'רצ'יל. אלפי מפציצים הפציצו את גרמניה – האמריקנים ביום, הבריטים בלילה. הרסו את כל עריה. עשו זאת ללא הפסקה למעלה משלוש שנים. והנה התברר, כדברי צ'רצ'יל, שזמן רב רק "עירבבו את האבק והפסולת". עוד ב-1943 המוראל בעם הגרמני לא ירד, וכושר הייצור המלחמה עלה! אבל הם המשיכו. נפלו להם 140,000 טייסים. שמעתם? 140,000 , והם המשיכו. רק באוקטובר 1944, המהלומות האלה החלו לתת פירות. הגרמנים אולצו לפזר את התעשיות, פחם ודלק התקשו להגיע ליעדיהם, המשק הנאצי הגיע לאט לאט עד לשיתוק. לו היתה לבריטים במלחמה בנאצים תקשורת עויינת מן הדגם הישראלי ההפצצות היו נפסקות אחרי כמה חדשים.

תארו לכם תחרות איגרוף, שבה אומרים כבר בסיבוב הראשון: הוא כבר נתן לו כמה בוקסים והשני עוד לא נפל, סימן שהקרב אבוד. ואם תעז לומר - הוא עוד לא נתן לו מספיק, צריך אולי עשרה סיבובים ופי עשר יותר בוקסים – ישיבו לך במנטרה שהכינו מבעוד מועד: "מה? אם לא הולך בכוח ילך בעוד יותר כח?" ויפרצו בצחוק מצלצל. ואתה חייב להכנע, שהרי השמיעו את משפט הקסם, את התשובה הניצחת, כמו "הלנצח תאכל חרב", "סוס ורוכבו", "אין פתרון צבאי" - משפטי מחץ, שלפי הכללים די להשמיע אותם כדי להשכיב אותך על הקרשים.

כשבודקים את הטענות האלה מגלים מיד, כמה הן חלולות. כן! צריך להפעיל עוד ועוד כח, כי רק ההשפעה המצטברת של כל המכות נותנת נצחון. אבל לישראל הרי אסור לנצח.

או קחו את הטענה שישראל חייבת להקים מהר מהר מדינה לפלסטינים בגלל הסכנה הדמוגרפית. אגב, עד לא מזמן היתה לפרס סיבה אחרת – הסכנה האטומית מצד עיראק ואירן. הטיעון הזה יצא מן אופנה בגלל הסיכוי שאמריקה עומדת להסיר את הסכנה הזאת. ולכן היום זו הדמוגרפיה. ואף אחד אינו שואל: וכשתהיה להם מדינה הם יתאדו? הם לא יהיו כאן? הלחץ שלהם, האקולוגי והצבאי ייעלם? הלא על שלום ועל הסכם כבר לא מדברים, הכוונה היא לדגם לבנון – לברוח ולהקים חומה מול מדינה פלסטינית שתמשיך לשאוף להגיע אל הים ולהחזיר את כל הפליטים למקומותיהם. הלא גם היום אנחנו איננו שולטים עליהם, והם אינם מצביעים לכנסת. אם כן, מה ההבדל? להיפך, כשיהיו מדינה יוכלו להכניס עוד כמה מליונים ולהחמיר עוד את הבעייה הדמוגרפית. וגם נתת בידם חרב בצורת מדינה!

ועוד הם קובעים בפסקנות שחצנית: אי אפשר לנצח טרור וגרילה. באמת? לעינינו חיסלה תורכיה את הטרור הכורדי. זו לא היתה "מלחמה שחרור שאין לנצחה?" איך היא עשתה את זה? עם כח, ועוד כח. אלא, התורכים חכמים ואנחנו – מתחכמים. על כן, אל תאמר אי אפשר לנצח את הפלסטינים, אמור: אסור לנצח אותם, אסור לתת לצה'ל לנצח אותם!

לזאת רתומה התקשורת, זו שהיתה אמורה לשרת את צה'ל ואת המדינה במאמץ המלחמתי לנצח.

אם עם ישראל חפץ חיים, הוא חייב לפתור תחילה את בעיית התקשורת העויינת. אנחנו, נאמני ארץ ישראל בהתנחלויות, בעורף הישראלי ובתפוצות, חייבים לראות זאת כמשימה חיונית. בנפשנו הדבר, עצם שרידתה של ישראל כמדינה תלוייה בכך.

אליקים העצני
רמת ממרא ת.ד. 2066
קרית ארבע 90100
טל.פקס – 02-9961878
טל. 02-9963001
e-mail: ehaetzni@netvision.net.il