אנטישמיות

אליקים העצני

ידיעות אחרונות

                               

מלני פיליפס, בעלת טור ב"דיילי מייל" הבריטי, מסיימת את מאמרה "נוצרים שונאי יהודים" כך: "בבריטניה - נעשה פתאום ליהודים קר יותר". היא מתארת דיון מצמרר בין יהודים לנוצרים בעויינות הכנסיה כלפי ישראל. היהודים ציפו לשמוע ש"הכיבוש" וההתנחלויות חוללו את האנטישמיות הגואה, אך הנוצרים איכזבו וגילו להם, שהתנהגותה של ישראל כלפי הפלסטינים היא רק תירוץ - "לשנאת היהודים הקדומה, בעלת השורשים העמוקים בתיאולוגיה הנוצרית".  לא מדינת היהודים ומעשיה מחוללים אנטישמיות, כ'א להיפך – שנאת היהודים היא שמביאה על מדינתם יחס מפלה ומרושע. התובנה הזאת קשה באותה המידה ליהודי הגולה ול"ישראלים", המבקשים להתנתק כאן משורשיהם היהודים. יהודי הגולה, הקרקע רועדת מתחתם, ואלו הישראלים הפוסט-יהודיים ופוסט-ציוניים (פעם קראו לעצמם "כנענים") מגלים בדרך הקשה שאינם יכולים להתנתק מגורלם היהודי.

בשיחת רדיו אמרה אידה נודל : אם לא היית במדינה אנטישמית, אתה לא יודע מה זו אנטישמיות.  בישראל מצאתי להפתעתי יהודים שעייפו מן היהדות שלהם, אינטליגנציה שהיא "אנטי", המבקשת להיות אסימילנטית (מתבוללת), כמו כולם. היא אינה יודעת שהעולם אף פעם לא יקבל אותנו להיות "כמו כולם".

אלא, כיצד תיתכן התבוללות כאן בארצנו? במי?  יהודים נהגו להתבולל בתרבות שנראתה להם "גבוהה" יותר. יהודי הקיסרות ההבסבורגית התבוללו ב"קולטורקרייז" (החוג התרבותי) הגרמני ולא בתרבויות הלאומיות – פולניות, הונגריות, צ'כיות. כך, התרבות הערבית אינה מתאימה לישראלים, וגם הצד השני  אינו מעונין. פרס הציע, שישראל תצטרף לליגה הערבית,  מזכיר הליגה השיב: "שיתאסלם". נסיונות התבוללות ב"מולדת השניה", הבולשביקית-סובייטית, התרסקו על סלעי האנטישמיות הסטליניסטית. לא נותר אלא תחליף-התבוללות באמריקה מדומה - מחקיינות של אופנות, "מוסיקה", פירורי לשון והנפת דגלי ארה'ב ביום העצמאות, ועד להעלאת ערכים כמו דמוקרטיה וזכויות-האדם לדרגת דת ומולדת שניה.

כך או כך, המציאו לעצמם המתבוללים החדשים אישיות חדשה, לא יהודית, שלתוכה הם מנסים להתבולל. זהו ה"ככל העמים" של אידה נודל. האישיות החדשה הזאת מתקשה להשלים עם אנטישמיות המכוונת ישירות כלפיה, שהרי דימתה לעצמה כי הצליחה להשיל מעליה את יהדותה. ההיפוך הזה - אנטי-ישראליות בגלל אנטי-יהודיות, ולא להיפך, מסיר מן הישראלי החדש את התחפושת המתבוללת, חושף אותו עירום וערייה עם מילתו היהודית.

  כדי להתגונן, הוא מנסה לתלות את העויינות המשודרת אליו - ב"מתנחלים", קרי: בישראלים "היהודיים".

למצב הטראגי-קומי הזה תרמה גם הציונות בעצמה, זו שגינתה את היהודים  "הגלותיים" על הפנמת האנטישמיות והאשמת עצמם בעלילות שייוחסו להם. היא גרמה לאדם היהודי החדש שלא לדעת אנטישמיות מהי ולהאמין שהיא אינה רלוונטית לגביו. היא גם הטביעה בו רגשות של זרות וריחוק נפשי כלפי אותם היהודים שנשאו את הסטיגמה הזאת. כתוצאה מכך, פוגעים השנאה והעוינות שנתגלו פתאום בכבוד העצמי של הישראלי החדש, וכדי לשקמו הוא מעדיף עילה אובייקטיבית לשנאה, כמו ה"כיבוש", רק לא את העילה הסובייקטיבית, של עצם היותו יהודי, ולא חשוב מה הם מעשיו. וכך השלמנו מעגל שלם: הצבר יפה-הבלורית, ה"ארי בן כנען" יליד הציונות שכביכול הצליח להיפטר מיהדותו, מגיב היום בשנאה עצמית בנוסח האבטיפוס הגלותי, שהציונות שמה לה למטרה להעבירו מן העולם.

כשהאמינו שמחלת האבעבועות השחורות נעלמה, הפסיקו לחסן. כשנתגלה, ששוב מייצרים את החיידק הקטלני, המליצו לחזור לחיסונים. אבעבועות האנטישמיות חזרו והופיעו, ועל כן יש לשוב ולחסן את ילדי ישראל. הנסיוב עתיק כמו יציאת מצרים: יציאה לחרות רוחנית-תרבותית מן ה"מצרים" של הרצון להידמות לאחרים, חזרה להיות אנו עצמנו: יהודים.

אליקים העצני
רמת ממרא ת.ד. 2066
קרית ארבע 90100
טל.פקס – 02-9961878
טל. 02-9963001
e-mail: ehaetzni@netvision.net.il