6.5.2002

ליכוד עם ארץ ישראל

אליקים העצני

ערוץ 7

ביום ששי היתה ישיבת קבינט, הכנה לנסיעתו של ראש הממשלה לוושינגטון. איתם ולוי הצטרפו לממשלה ללא תנאי, ורק דרישה אחת היתה להם: להיות חברים בקבינט, המקום שבו נחתכים הדברים. ביום ששי הם קיבלו את ישיבת הקבינט של חייהם: אצבע משולשת. איזו תכנית אתה מתכוון להביא בפני האמריקנים? נשאל שרון – וסרב להשיב. שר האוצר לא התבייש, ושאל את שרון דוגרי: איך זה שאתה מביא לארצות הברית הסכמה למדינה פלסטינית, שבוע לפני שמרכז הליכוד עומד לדון בדיוק בשאלה הזאת?  על זה ענה ראש הממשלה: אני כבר התחייבתי למדינה פלסטינית!

שמעון פרס נשאל ברדיו על תכניתו של ראש הממשלה, ומדבריו ניכר שהוא דווקא כן יודע, בדיוק, מה היא.

וכך, אפי איתם היה יכול לספר לשרון בישיבת הקבינט את הבדיחה של הרב ששכר עגלה לנסוע לעיירה השניה. בעלייה הלכו ברגל, מפני שהסוס עייף, בירידה הלכו – מפני שהברקסים לא בסדר, בישורת הלכו מפני שזרחה השמש. כאשר הגיעו למחוז חפצו, שילם הרב לעגלון את המגיע, ורק שאל: למה אני נסעתי אני יודע, מפני שהיה לי משהו לסדר כאן. למה אתה נסעת, אני גם יודע, מפני שאתה צריך את הכסף. אבל את הסוס למה הבאת?

נותר מרכז הליכוד, שאותו התקשורת העויינת – עויינת, מפני שבישיבתו ביום ראשון הבא הוא עלול לקלקל לה את החגיגה הפלסטינית. התקשורת שלנו היא הרי מה-זה דמוקרטית, "כלב השמירה" של הדמוקרטיה! ובכל זאת, לא תשמעו ממנה אפילו רמז לשאלה הסופר-דמוקרטית, איך יכול ראש מפלגה לעשות ההיפך מן הרשום בחוקת מפלגתו ובקווי היסוד של ממשלתו, כלומר ההיפך מרצון הבוחר ומרצון מפלגתו?

וכך נפלה על כתפיהם של כמה אלפי אנשים פשוטים מן השורה, שיתכנסו בהיכל התרבות בתל אביב, האדרת ההיסטורית של ייצוג כל עם ישראל: האם להשאר נאמנים לברית ששמרנו עליה כמעט 4000 שנה, הברית בין הבתרים שנאמר בה "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", או לבטל אותה ולמסור את הזכות על לב "הארץ הזאת" לזרעו של ישמעאל?

החלטה של המרכז בנוסח השבועה עתיקת היומין "אם אשכחך".. תהיה שעתו היפה ביותר וגם שעתה של הדמוקרטיה. יש רחבה גדולה לפני היכל התרבות, ולוואי ותהיה מלאה באנשים ובכרזות. טלוויזיות מכל העולם תהיינה שם: מפני שמאז הכרזת עצמאות ישראל, גם כן בתל אביב, במוזיאון בשדרות רוטשילד, ועד להצהרת הנאמנות לארץ ישראל, בתל אביב בהיכל התרבות – עוד לא היה כמעמד הזה.

מפני שהחלטת מרכז הליכוד להצביע בעד מדינה פלסטינית היא חרקירי כפול – סכנה קיומית למדינת ישראל והתאבדות לדעת של תנועת הליכוד. כי באמת – איזה הבדל יהיה עוד בינה לבין יוסי שריד?

ומה הלאה? נקווה ונתפלל, שהליכוד אכן יתנגד להקמת פלסטין בא'י המערבית. ומה – אם שרון פשוט יצפצף? בזירה הממלכתית הכל בסדר. ראש מפלגה מקבל הנחיות והוראות ממפלגתו, ראש ממשלה – לא. כראש הממשלה נאמנותו היא לעם כולו, לפי מיטב שיקול דעתו, הממלכתית לא המפלגתית. ולכן, את המסקנות צריך להסיק בתוך המפלגה. ראש מפלגה הסוטה מכל הווייתה וזכות קיומה של מפלגתו, באורח כל כך מהותי, אינו יכול להמשיך ולהיות חבר בה ולכהן בממשלה מטעמה. לכן תצטרך לעלות דרישה להדיח את שרון מחברות במפלגה, וכל הסוסים המיותרים בממשלה כמו איתם, שרנסקי, יצחק לוי, דוד לוי וכל שרי הליכוד שנשארו נאמנים לארץ ישראל, יהיו חייבים להתפטר מממשלת שרון, ולהצטרף להצבעת אי-אמון בכנסת, ולהראות כך לאריאל שרון את הדרך החוצה. ותהיינה בחירות חדשות, שבעזרתן ייחלץ העם מכל תכניות ההרס למיניהן : תכנית בוש-עבדאללה, תכנית פרס-אבומאזן, תכנית הגדר, תכנית ההפרדה, תכנית הכחות הבינלאומיים, תכנית שרון, של מדינת פלסטין כהסדר בינים.

במהלך כהונתו כראש ממשלה נתגלה שרון כשלפן חסר אחריות, כזורק רעיונות ומצהיר הצהרות ללא מחשבה תחילה, ללא התייעצות, כבעל אילתורים וחאלטורות, כמטליא טלאי על גבי טלאי.

זוכרים את "שבעת ימי השקט" ? זוכרים את ההבטחה , שיעדיף ללכת לבחירות ולא לוותר על תפיסת רוצחי גנדי? זוכרים את בידודו של ערפאת והכרזתו כ-'בלתי רלוונטי'? זוכרים את הסכמתו הראשונית לוועדת בדיקה של האו'ם בארועי ג'נין, שרק אולטימטום של הרמטכ'ל הוריד אותו ממנה, ובמחיר מדיני כבד?

עכשיו מתפוצצת לו בפנים – לו ולנו – ההצעה הפזיזה לכינוס "וועידה אזורית", עם הערבים "המתונים" יא עאני – ידידתנו מצרים ואהובתנו ירדן. אבל מן הכלב שוקי הקטן הזה צמח דוברקמן מאיים: 'קוורטט' – ובו נוסף על אמריקה גם אירופה, רוסיה והאו'ם. כל ממשלות ישראל, שמאל וימין, ברחו מוועידות בינלאומיות כאלה – שרון עלה על המוקש הזה. ולא עוד, אלא שאנחנו, מדינת ישראל, נייוצג שם ע'י מי, אם לא שמעון פרס. החתול ישמור על השמנת! שרון מתבייש להשתתף במעמד שבו ערפאת – 'הבלתי רלוונטי' – יככב במרכז הבמה, והוא שולח את מי שפעל כל המלחמה הזאת כפרקליטו של ערפאת, את אדריכל אוסלו, שבוועידה הזאת יביא את אוסלו סוף סוף למחוז חפצה: מדינה פלסטינית בנחלת אבותינו.

בעלי זכרון לא שכחו את יישובי הדמה שהקים שרון בסיני רגע לפני הפינוי. הוא נתן לבגין את האור הירוק להריסת כל יישובי סיני, הוא ניסה לאלתר בשליפה את בלימת התהליך – ובסוף זה היה הוא שבאכזריות עקר והרס את כל ההתישבות היהודית בסיני. והוא גם התחרט לימים , בפומבי, על מעשהו זה, והנה הוא חוזר לסורו.

יש מאזינים שדברי כלפי אריאל שרון יישמעו להם קשוחים, שהרי אנחנו כולנו יש בליבנו פנה חמה על כל כך הרבה טוב ששרון הביא על עם ישראל: מהקמת ה-101 שעיצבה את צה'ל, וכל מלחמות ישראל שבהם הוא היה אולי גדול המצביאים – חישבו רק על צליחת התעלה! - דרך הקמת הליכוד והכנת קורת גג למאות אלפי העולים מברית המועצות ועד למפעל ההתישבות היהודית ביש'ע, לו תרם תרומה מכרעת. כן, וגם החלפת הדיסקט בראשו של צה'ל ממש בימים אלה, כי את הביצועים המוצלחים של צה'ל, את רוחו החדשה, גם זאת חייבים לזקוף לזכותו.

אולם הוויתור על ארץ ישראל הוא בנפש האומה – רוחנית וגם פיסית – וכאן אסור לוותר, מפני שדווקא משקל מעשיו המפוארים של שרון עלול להכריע כאן, ולהמיט עלינו חורבן. ראש הליכוד, יורשה של מפלגת ז'בוטינסקי, שיקים מדינה לעם זר בלב המולדת היהודית, מבצע – כלפי עמו, כלפי בוחריו וכלפי מפלגתו - חטא כבד, שאין לו סליחה ומחילה ואין לו תקנה, אלא בהדחתו.