עניין של בעלות
שלמה הופרט
כפר סבא
במתכונת היחסים שלנו עם הערבים הקיימים היום, אין שום סיכוי שהסכסוך ייגמר – לעולם! הבסיס,
עליו ממשלות ישראל בשנים האחרונות מנסות לנהל משא ומתן עם שכנינו הערבים, שגוי
בעקרנו. אנחנו אימצנו את טענת הערבים שיש להם אחיזה לגיטימית בעבר הירדן מערבה. זאת אומרת, אנחנו מכירים בתוכנית האו"ם של 29 לנובמבר 1947 על חלוקת הארץ. אנחנו משתמשים במונחים כמו: שטחים, כיבוש,
העם "הפלסטיני" כאילו הם מובנים מאליהם. חלק גדול מאתנו מאמין שאנחנו
פלשנו לארץ לא שלנו. אלו טוענים שרק החזרה לגבולות 1967 יפתור לנו את הסכסוך
המתמשך. כאלו הערבים יסתפקו בזה?? הם שוכחים שהערבים לא קבלו את
החלטת האו"ם וכתוצאה מכך התחילה מלחמת העצמאות. הערבים אף פעם לא וויתרו על כל השטח מהירדן עד ים התיכון. העקשנות שלהם על זכות השיבה היא חלק מתכניתם לשלוט בכל חלקי ישראל. הסכנה שאורבת לנו מהסכמים לחלוקת הארץ מעיבה על עצם קיומנו על אדמתנו. אין שום סיכוי שהערבים יסכימו , בסופו של עניין, לחיות בשלום אתנו. כדאי לשים לב שאף מנהיג ערבי לא אמר "לא עוד
מלחמה"! כל זמן שאנחנו מקבלים
את טענת הערבים שמגיעה להם מדינה בעבר הירדן מערבה, הסכסוך יימשך.
משום מה אנחנו
מתייחסים אל ה"פלסטינים". מה ההבדל המהותי בינם לבין ערביי ישראל? עצם
העובדה שאנחנו התרגלנו למונח "פלסטינים" מחזק את רוחם ומעניק לגיטימציה
לטענתם- השגויה- שהארץ, כולה שייכת להם. כי לפני קום המדינה חלק
העולם הזה נקרא "פלסטינה"! אם כך אז, לפי ההגיון הישר, כל הארץ שייכת להם. האו"ם החליט לחלק את פלסטינה לשניים ולתת ליהודים ארץ משלהם, ולפי התפיסה של הערבים, על חשבונם. מנהיגי הערבים, אתם אנו מנהלים שיחות למיניהם, מתמידים לדבר על "פלסטין ההיסטורית". ומהי? ממתי מתחילה היסטוריה זו? הערבים הגיעו לאזור מחצי האי ערב בין השנים 630 – 640 לספירה,
בקירוב. ואיך הגיעו הנה? בכוח הסייף!! הם כבשו את האזור.
ומה היה שמו של האזור? פלסטינה! השם היה קיים חמש מאות שנה לפני בואם של צבאות ערב
למקום – חצי מילניום ! בין השנים 132 –135 לספירה הנוכחית מרדו היהודים ברומאים והובסו. קיסר רומא ביקש להכחיד כל זכר לאומה היהודית ושנה את שם הארץ מיהודה לפלסטינה!!
עם ישראל הוגלה אך לעולם לא נכחד לאורך גלותו הארוכה שנמשכה כמעט אלפיים שנה. טענתנו על ארץ ישראל היא איפה, טענת יורשים. כל עוד קיים יורש אין לאף גורם אחר
תביעה על אדמתו!! כל עוד לא ויתר היורש על חלקת אדמתו אין לאף גורם גישה אליה. עם ישראל לעולם לא ויתר על ארצו. אף כוח בעולם לא הצליח להכניע אותו ואת רוחו. לכן,
ממשלת ישראל חייבת להתייחס לעניין הסכסוך עם הערבים מעמדה של יורש! עניין הירושה מדברת בסופו של עניין לבעלות מוחלטת של עם ישראל על ארצו – כולה. לא יעלה על הדעת שמישהו יהיה מוכן להפקיר את
אדמתו, את דירתו או את אחוזת משפחתו – כן, בני עמנו הם משפחה אחת גדולה - לזרים, כולל את ה"שלום
עכשיוניק" השרוף ביותר.
נניח שלעיריית תל אביב יש בעלות על מבנה נטוש. נניח שהבניין עומד באותו מצבמ ספר שנים – 20 למשל, ובינתיים, פלשו לתוכו מספר משפחות והתנחלו בו. כל עוד עיריית תל אביב לא וויתרה על בעלותה על מבנה זה היא רשאית, לסלק ולפנות את הפולשים. ואם אלו מסרבים, ניתן להגיש צו פנוי. ואם זה לא יואיל, ללא ספק, היא תפעיל את המשטרה שתפנה את הפולשים ואפילו בכוח! כל זה לגיטימי. אין לערער על כך. יהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מאחוזת הירושה של עם ישראל. ההדגשה אינה טעות. משום מה, נפלה החלטה לקצר את
שם ארצנו מארץ ישראל או מדינת ישראל, לישראל סתם. משמעות השנוי חשובה. כי ארץ... או מדינת... מראה על שייכות על פי כלל הסמיכות. השם ישראל אינו שונה מאריזונה או נוודה ולכן אין שום קשר לעם
ישראל כך, שאפשר לשייך אותה לכל אזרחיה. אבל זאת לא הייתה מטרת מייסדי מדינת ישראל בארץ ישראל. על פי כל הנ"ל, יהודה ושומרון הן בבעלות עם ישראל ולא שטח כבוש. ככל שאנו ממשיכים לדבר על כיבוש כך גוברת תחושתם של הערבים שהם צודקים והם משתמשים במילים שלנו במערכת תעמולתם לעיני העולם הרחב. אנחנו נותנים יד לשקרים שהם מפיצים בכל העולם בלי בושה.
עלינו לשנות כיוון – כלפי העולם כולו וגם בגישתנו אל בני עמנו שמוכנים לוותר לערבים כדי להשיג
שלום. אך השלום שאליו הם מייחלים הוא שלום כוזב. הערבי רוצה את כל הארץ אף על פי שאין לו חלק לגיטימי בה. חשוב להכניס טוב טוב לראש שלנו שאנו יורשים והם פולשים. המצב שלנו אינו דומה לזה של אף אומה אחרת בכל ההיסטוריה העולמית. ספרד, אנגליה, פורטוגל וצרפת כולן פלשו לארצות ושטחים שלעולם לא השתייכו להם. הכניסה לחלקי אדמה של אומות זרות הייתה לצורך כיבוש בלבד, כדי להרחיב את שטחי שליטתן ועל ידי זה להפגין עוצמה וכוח צבאי – מדיני – כלכלי. אנחנו, לעומת זאת, חזרנו לאדמה שהייתה שלנו ושממנה גרשו אותנו בכוח הזרוע – לא מרצוננו. אין עניין כלל וכלל של שני עמים המתחרים על חלקת ארץ ללא תושבים. העולם כולו יודע את ההיסטוריה של האזור ועם ישראל. כמו בעניין אפוטרופסות, אם אני רוצה להמנות אפוטרופוס על ההורים שלי, ויש לי אחים, בית משפט לא יאשר את מנויי אלא אם יש מסמך ויתור מכל אחד ואחד מאחי – אפילו אם הם גרים בחו"ל שנים רבות. אין ביכולתי לקבל בעלות על חלקת אדמה כלשהי כל עוד רשום שם אחר בטאבו. כל עוד הבעלים הקודמים קיימים, וללא הסכמה לכך מהם, אי אפשר לשנות בעלות. עם ישראל חי וקיים ולעולם לא ויתר על אדמתו!! לכן, אין לערבים שום תביעה על ארץ ישראל. את זה חייבים אנו, כולנו, להביא לתשומת לבם של אומות העולם בכלל ולערבים בפרט. אין פשרות. כל זמן שאנחנו נמנעים מלהדגיש את הטיעון הזה אין סיכוי שהסכסוך עם הערבים יבוא על
פתרונו. בלי הטיעון של ירושה אין הבדל ממשי בינינו לערבים בעניין זה. אין בית משפט שיכריע לטובת עותר שאינו פורס לפני השופטים את כל ההוכחות שבידו. עובדות צודקות שאינן מועלות במהלך המשפט אינן שוות כלל.
אך אם אנחנו צודקים, כיצד ניתן להתייחס לאכלוסיה כה גדולה של ערבים החיים על אדמתנו כל כך הרבה
זמן? התשובה אינה פשוטה והפתרון אינו קל. קביעת בעלותנו עדיין מחייבת אותנו להתנהג בהגינות ובצדק כלפי אכלוסיה זו. בעל עסק, לדוגמא, שאינו מתייחס לעובדיו בכבוד וביושר עובר על כללי הגינות ושמירת זכויותיהן האנושיות של העובדים. אם הוא מחשיב את עצמו כאדם הוגן עליו להתחשב בצורכיהם הלגימיטיים. אם כן, במוקדם או מאוחר, נצטרך להתמודד עם הבעיה והדרך היחידה ההוגנת, היא על ידי משא ומתן עם הערבים. אבל רק אחרי שנקבע את עניין הבעלות כנ"ל. משא ומתן יכול
להתנהל על תנאי מחיה בלבד. לדוגמא, שפור תשתיות כגון, חשמל, מים וביוב, מערכת חינוכית יעילה המתחשבת בתרבות ובערכים של הערבים, עבודה מצויה ובמשכורת הוגנת שתאפשר לאכלוסיה זו להתפרנס
בכבוד, ויחסי כבוד אישי וחברתי, וחופש לנהל חיי דת.
משא ומתן לא ניתן לנהל בנושא עצמאות לאומית / מדינית על אדמת עם ישראל.
