בעד

מאת: אפרים קישון

בימים אלה. כששניים וחצי מיליון בקושי נלחמים במחצית האנושות. כשתמונותיהם העצובות של צעירים מחייכים מתרבות בעמודים הראשונים. כשאין ידיד. אין כסף ואין חשק. בימים אלה כאשר הצבע השחור באופנה והבוז העצמי כה פופולרי וכה משתלם, רצונו של המדור הזה להזכיר לקורא פרט זעיר שנשכח ברעש הגדול – שיש לו ארץ נפלאה.

ארץ שהחזירה לאלה שבאו אליה את כבודם האנושי, עד כי בניהם כבר אינם מבינים על מה ההתרגשות הגדולה. ארץ של אנשים מסוכסכים, טיפשים ועצבניים, שעשו את הדמוקרטיה היציבה ביותר בעולם. ארץ שאין לה עתיד, רק הווה. ארץ העומדת מדי יום ביומו במשימה בלתי-אפשרית.

עתים נדמה לנו, שכל המשא שבעולם הושם על גבו של החמור הקטן הזה. שניים וחצי מיליון בקושי בלי בעל-ברית אחד פורמלי, ודווקא אלה חייבים לייצר באמצע המדבר תותחים חדישים ומשוריינים כבדים ואלקטרוניקה קלה ומה לא, אנשים שאין כביש לפני בתיהם מוכרחים לסלול מאות קילומטרים ארורים בסיני, ולהתנחל במקומות שאינם רוצים בהם, לבנות ערים חדשות בצ'קים בלי-כיסוי, ולהקים ברגע של פנאי אוניברסיטאות, ומכוני-בדק ותחנות-כוח. מי שמע על כך, ששבט קטן, שאפילו שפתו עדיין בייסוד, יהיה חייב לקיים את חיל האוויר הכי טוב בעולם, ולגרד מטוסים פה ומסוקים שם כדי להתמודד עם רוסיה וסין, מי עוד צריך לגנוב ספינות כדי לשמור על חופיו, ולרמות בקלפים כדי לאזן את תקציבו הלאומי? שניים וחצי מיליון בקושי, הנלחמים ביד אחת עם המתוסבכים מסביב וביד שמאל עוד חונקים את עצמם בבית, כשאין רגע לנשום ואין שקט לנוח, ורק חובות בינלאומיים קיימים בגובה של הקילימנג'רו, ודעת-קהל עולמית בלתי-שפויה, ושניים וחצי מיליון נפשות בקושי, שאינם תופסים בשרב של סוף-השבוע, כי בין שני צווי-עיקול וקלקול הטלפון הם משתתפים במבצע היסטורי ללא-תקדים, שהם חיים את חלומם עתיק-הימים של אבותיהם.

אנחנו גאים שאנחנו ישראלים.

אנחנו גאים להיות חלק בהרפתקה המופלאה הזאת, אנחנו מאושרים לעשות שגיאות גדולות וטעויות מרגיזות, ולצרוח על כך או לצחוק מהן, אנחנו בשום פנים ואופן לא מוכנים לראות את עצמנו אחרת אלא כעם אנושי, הוגן ושוחר-שלום, העושה מה שמוטל עליו למעלה מיכולתו הפיסית ובצורה המעוררת כבוד בלב כל אדם בריא.

זוהי המלחמה הצודקת היחידה בעולם, וזה הצבא היחיד הדובר אמת.

יש לנו ארץ יפה ואנחנו מאוהבים בה, כמו שהיא. אנחנו יודעים שדעתנו זו תעורר זעם ומחלוקת בציבור, אבל נשבר לנו בזמן האחרון, הרגשנו צורך נפשי לומר כל מה שעל לבנו בלי להתחשב בתוצאות. תודה על הסבלנות וסליחה.