אין "פלשתינים" – וגם לא "ישראלים"

מאת שמואל סאקט / מייסד-מנהל, זו ארצנו

כולנו יודעים שאין דבר כזה "פלשתינים". אין עם כזה, אין להם שום היסטוריה, תרבות, או אפילו שפה משלהם. הם ערבים, ועלינו לקרוא להם בשם זה ולגלות את השקר שלהם. אך למען ההגינות עלינו לצעוד צעד נוסף: יש מילה נוספת השווה ברמאות ל"פלשתינים", והיא "ישראלים". סוף סוף חייבים אנו להודות שגם "ישראלים אינם קיימים. יתכן שזה נשמע מוזר, אך זו האמת לאמיתה.

מי הם ה"ישראלים"? מהי תרבותם? בת כמה שנים היא ההיסטוריה שלהם? מהי שפת הדיבור שלהם? אם נבחן את העניין ברצינות, נגלה את אחד השקרים הגדולים ביותר בעת החדשה. אין ישראלים. המילה הנכונה – ואני מבקש מכם להשתמש בה בגאווה ובכבוד רב – היא "יהודים"!

היהודים הם עם. אנו אומה, יש לנו היסטוריה בת ארבעת אלפים שנה. יש לנו ארץ, יש לנו לשון הקודש. והחשוב ביותר – יש לנו משימה לאומית. אנו העם הנבחר על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו כדי להפיץ את ידיעתו וחכמתו בעולם. מוטל עלינו התפקיד ללמד את העולם את שבע מצוות בני-נוח, ומעשינו אמורים לקדש את שמו של הקב"ה יומם ולילה.

לפני 3300 שנה קיבלנו את התורה, שהיא הוראות הקב"ה לאורח חיים. מאז היא הכוח המנחה אותנו.

אחים ואחיות יקרים: לא "ישראלים" חיים בארץ ישראל, אלא יהודים! כל גרגר של ארץ הקודש הובטח לך – חבר באומה היהודית. אל תחשוב לרגע כי האו"ם הוא שנתן בכ"ט בנובמבר 1947לגיטימציה לזכותנו על ארץ ישראל, או כי הלורד בלפור עשה לנו טובה בשנת 1917. הארץ הזו הובטחה לאברהם ונמסרה ליצחק וליעקב, ובניהם שיצאו ממצרים התנחלו בה. הסיום "הרשמי" לתהליך היה בשנת ב'תפ"ח, במעמד המתואר בפרק ח' בספר יהושע. במעמד זה עמדו ששה שבטים על הר גריזים וששה על הר עיבל, והכהנים ויהושע עמדו בתווך – בעיר הקודש שכם – ובידיהם ארון הברית. באותו היום היהודים הפכו לעם. אותו יום היה י' בניסן והוא יום העצמאות האמיתי שלנו!

האדם המודרני נוטה לייחס חשיבות להיסטוריה רק לצורך משחקי טריביה. מילאו את ראשינו בדברי הבל, כך שאנו נוטים להתרכז רק בהווה. יום העצמאות המודרני הוא חשוב לא רק בפני עצמו, אלא משום שהוא קשר את היהודים מחדש לארץ ישראל. אם חוגגים אותו כארוע בפני עצמו, זה בזבוז זמן, ואף גורם נזק. זאת משום שהחג הזה מציין את יצירת ה"ישראלי" – דבר שאינו קיים!

יום העצמאות, יום ירושלים, וכל חג אחר הקשור במדינת ישראל המודרנית, הם חשובים כי הם מציינים את איחודו המחודש של עם ישראל עם ארצו האהובה. שבנו לימי יהושע! העם הנבחר שב לארץ הנבחרת כדי להמשיך את משימתו הקדושה.

כפי שציינתי לעיל, אנו חייבים לשנות את המינוח. במקום לומר "פלשתינים", נאמר "ערבים". ובמקום "ישראלים" – "יהודים". איך זה עוזר? פשוט מאד: הדבר נותן לנו מבט והשקפה אחרים ביחס לארועים היומיומיים. הנה שלוש דוגמאות:

אלוף מהולל מתאים אולי לתפקיד ראש ממשלה ישראלי, אך האם הוא מתאים להיות ראש ממשלה יהודי?

בית הדין העליון הישראלי יכול לקבוע כי "נישואין" בין הומוסקסואלים תקפים, וכן לקבל "גיור" שאיננו על פי ההלכה, אך כיצד היה פוסק במקרים אלה בית דין עליון יהודי?

מערכת החינוך הישראלי מחנכת ילדים בכל התחומים של לימודי חול, אך ילדים אלה אינם יודעים דבר על התרבות והמורשת שלהם (כי אין דבר כזה, תרבות ומורשת "ישראלית"). כיצד היו ילדים מתחנכים במערכת חינוך יהודית?

ניתן לערוך השוואות כאלה בכל תחום של החיים היהודיים. יש לומר את האמת: אין "פלשתינים", אלא "ערבים", ואין "ישראלים" אלא יהודים קדושים, מיוחדים ומעולים. ברגע שמכירים בכך, הכל נעשה ברור לחלוטין.

ליהודים יש משימה לאומית, שחלה על כל יהודי בעולם. אל תשלה את עצמך שה"ישראלים" יטפלו בה. זה לא יקרה. כי "הישראלים" אינם קיימים. זה רק אתה, ואתה יהודי! הארץ היא שלך, הקדושה היא שלך, והמשימה היא שלך. הקב"ה הטיל עליך תפקיד – מלא אותו!