בנין שלמה - כילויו וקיומו

דוד ויסקוט

אמר דוד: אנכי הלך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש: ושמרת את משמרת ה' א_להיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם: למען יקים ה' את דברו אשר דבר עלי לאמר אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל: וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו: ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלם שאל: ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך: והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב: ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול. תיבת וגם באה לקשר שני עניינים. ואילו הם? רבי דוד הקמחי פירש: לקשר את הכתוב לפניה ושמרת את משמרת ה' א_להיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה עם אשר כתוב אחריה ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלם שאל, תעשה חסד, וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול. מה ישיג שלמה אם יעשה את מה שנאמר לפני וגם, כתוב בצדו: תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם: למען יקים ה' את דברו אשר דבר עלי לאמר אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. ובאמת כתוב ששלמה השיג והממלכה נכונה ביד שלמה, בכך שביצע את האמור אחרי וגם. ונראה שהיתה לפניו גם אפשרות אחרת להגיע לכך, כי הבטיח לו אביו שאם ימלא אחרי ה' יזכה למה שנאמר לפני וגם, גם בלא שיזדקק למה שכתוב אחריו.

במדרש בראשית אמר נחמן בשם ר' שמואל הנה טוב מאדזה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאד הוא אתמהא. אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים וכן שלמה אמר וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו.

הכתוב לפני וגם,זהו יצר הטוב: כינון הממלכה בזכות שמירת התורה. אחרי וגם,זהו יצר הרע השגת אותה מטרה בדרך הטבע והפוליטיקה. הדרך הטבעית להשגת הצלחה חומרית נקראת במדרש יצר הרע, ואותו ענין שביצר הרע קרוי טוב מאד בודאי איננו מרידה בה' כי אם עצם ההשתדלות החומרית, בהיות החומר לעומת הרוח בבחינת רע. ועל כן כתוב מיד אחרי הצוואה באיזו מהדרכים בחר שלמה לאמור ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד, כי בדרך של מאד כונן אותה.

אחרי פרשת הגמולים כתוב והממלכה נכונה ביד שלמה, ולכאורה צדק בעל הסימנים שעשה כאן „פרק“, לאמור שאחריו מתחיל עניין חדש, ודעת בעל הפרשות צריכה באור, שלא הפסיק הפרשה עד אחרי נישואי בת פרעה וזיבוח העם בבמות. אבל לפי דרכנו ניחא, שלשם חזוק ממלכתו כלפי חוץ התקשר שלמה עם פרעה בנשואים המפוקפקים על פי השקפת חז"ל עם בתו, וכן מורגש חסרון ההשתדלות בדרך של יצר הטוב בהעדר בית המקדש בימים ההם. אין כאן עבירה על החוק: הבמות מותרות בעת ההיא, ובהכשר בת פרעה נדון בס"ד מיד, אבל יש כאן בחירה בדרך שאפשר היה גם כן לבחור זולתה.

אכן כתוב ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלם סביב, וכמעט מיד אחריו ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר. איך ידורו שנים אלה בכפיפה אחת? רבי דוד הקמחי פירש דעת שלמה כמי שאמר בתלמוד כי מה שאמר ה' על המצרים בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' ממעט הבנות מאיסור. ועוד יש לומר שפרעה לא היה מצרי מבני העם המורחק, ואם ייפלא בעיניך דבר זה תן דעתך שדרך המלכים להתחתן ביניהם עד שאחרי כמה דורות הם קרובים זה לזה יותר משהם קרובים לעמים שהם מושלים עליהם; ועוד אפשר שבת פרעה נישאה לשלמה בנימוסי מצרים בלבד ולא בדרך כל בשר, וכן יש לפרש ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים שנעשה לו חתן לפי מושגי פרעה דווקא, כי לפי דיני ישראל אם התגיירה בתו ונישאה ליהודי אין זה יוצר קרבה בין בעלה היהודי ובין מולידה הגנכרי. על כל פנים אי אפשר שבשעה שאמר לו הא·להים ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך היה שלמה חולם ושרץ במיטתו. וגם אם נאמר שהחלום בגבעון היה לפני נשואי בת פרעה וכן נראה לפי הענין שהפסוק הזה והבא אחריו יוצאים מרצף הזמנים, כי הזיבוח בבמות בהיתר לא פסק עד שנחנך בית ה', וכן מסתבר מבקשת שלמה שהיה החלום בגבעון בתחילת מלכותו, אולי עוד ביום משיחתו או מיד במות אביו הנה הראיון השני היה אחרי חנכת המקדש, ואז היתה בת פרעה אצלו כבר שבע שנים לכל הפחות. הייתכן שה' ייראה שנית כאשר בגבעון ויאמר אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב ובישר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמר: והקמתי את כסא ממלכתך על ישראל לעלם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל למי שמתגעל באשה אסורה לו שנואה למקום בנשואיה? כי מה שייך להתנות אם שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נתתי לפניכם עם מי שכבר סר מאחרי ה' זה כמה שנים ולא שב אליו עד עתה?

ומה שנמנתה בת פרעה עם הנכריות במלכים (והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמניות אדמית צדנית חתית: מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה) ובעזרא (הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לא·להיו היה ויתנהו א·להים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות) אינו ראיה על ראשיתה. אולי ברבות הימים בא אליה שלמה, או שנזכרה מפני שהיתה ראשונה לליקוחים הפוליטיים ואחר כך גילה סוף מעשיו שכבר בראשיתם היתה טמונה סכנת קלקול. אבל בשעת ליקוחיה לא היתה לקיחת בת פרעה בעבירה.

ומעתה יש להתבונן איך תלו חז"ל בחתונה הכשרה הזאת את חרון אף ה' לאמור ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד אביו ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות הבית, אבל משהתחיל לבנות ויתחתן שלמה את בת פרעה; נמצאת אומר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה; ואת החורבן: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי.

ויש לומר שהם הצביעו על השלילה שבנשואי בת פרעה בעבור היות זה בדרך ההשתדלות החומרית בחינת טוב מאד כנ"ל ולא כראוי למשיח ה' לבחור בדרכי שמים לבד. והעמיד שלמה בבחירתו בדרך זו ממלכתו במשפט ממלכות כל הארץ אשר כדגים בים גדול בולע קטן וכל דאלים גבר גלגל הסובב ועל דאטפת וכו' ולפי דרך זה אי אפשר שתישאר לעד בפסגת כחה ותפארתה נמצא שכינונה בזה הדרך הוליד שרש הכליון, דרך צחות ויבן שלמה את הבית ויכלהו; וכן מצינו בספר מלחמות יוספוס שהזמנת הרומאים לברית נגד הסוריים הכינה את אבדון הממלכה המכוננת בדרך זו בידי אותם בעלי ברית. וראינו טוב מאדזהו יצר הרע, שבלעדיו לא נשא אדם אשה אבל כידוע הוא גם מלאך המות, שבלעדיו לא היה צורך לשאת אשה לקיום המין.

עוד בעניין אחר ביקרו בעלי האגדה את שלמה המלך. בתורה כתוב רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, והמלך שלמה אמר אני ארבה ולא אשיב, והנה מה קרה באמת? ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה. ומצד שני מן המפורסמות הוא שאין האיסור תלוי במספר הסוסים בכלל אלא בהיותם עסוקים לצורך (כדי מרכבתו, כדי רכבו ופרשיו) או בטלים למותרות (אפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה). כמה הוא צורך מרכבתו שלמלך תלוי כמובן בכוונות ההתקפה וההגנה שלו ובהערכתו את המצב. מה ראו איפוא להאשים את שלמה המלך עליו השלום בעבירה שאינה מפורשת במקרא? פשטנית היא השוואת מספר הפרשים בצבא שלמה (12000) עם מספר אורוות הסוסים (40000) המראה לכאורה שהיו סוסים רבים בטלים. המספר הזה איננו מוכיח ששלמה המלך עבר על איסור ריבוי סוס הכתוב בתורה, כאשר יתבאר בס"ד בהמשך.

si vis pacem, para bellum אומר הלטיני, רצונך בשלום, הכן המלחמה. וכך עשה שלמה המלך ע"ה. הוא הכין ליום מלחמת סוס ופרש ופרשם בממלכתו ובנקודות נבחרות מחוצה לה. חיל פרשים הרכוב על מיטב הסוסים האצילים מהוה, באין אמצעי תקשורת או תעבורה מהירים יותר מסוס המירוץ, מעין חיל אויר. מרכיב עיקרי בכחו של זה הנו הופעתו הפתאומית במכת מחץ בלתי צפויה בתוך עומק שטחו של הנתקף או במקום ובמצב שצבאו נמצא נחות וחסר כשר התגוננות, ובהיעלמות מהירה של הכח התוקף לפני שהנתקף יכול להגיב למכה. במגננה גם כן כחו של חיל הפרשים אינו בעמידה איתנה או ביכולת הגנה עקשנית על עמדות מבוצרות כי אם ביכלתו להתאסף ולהתרכז במהירות להתקפת נגד. תנאי לכך כוננות מתמדת בכל יחידותיו לניוד מידי, פרישה התחלתית כזאת שתבטיח הימצאותו לפחות של חלק מהן בשטח שהאויב מתקרב אליו, ורשת איסוף מודיעין והפצת פקודות יעילה וזריזה שתבטיח למפקד החיל מידע עדכאני על מקום האויב ותנועותיו וכן על כחותיו שלו ושליטה ביחידותיו. כיון שהכשרת פרש יחיד, ויחידת פרשים על אחת כמה וכמה, מצריכה שעות רכיבה רבות כדי לאמן סוסים ורוכבים לתרגולות הקרב השונות וגם אחרי שלמדום כדי לשמור על כושר וגמישות, וכן בגלל הצורך בכוננות מידית מתמדת אין כדאי להרכיב חיל פרשים אלא מחייילים המגויסים דרך קבע שמלחמתם אומנותם. בהיות הסוסים לא רק כלי הקרב אלא גם כלי התקשורת המהירה היה צורך להכין לא רק סוס אחד לפחות לכל פרש אלא לפזר סוסים להחלפה לאורך הדרכים. יתכן שרוכבי הדאר אינם מנויים בין הפרשים ושבטוי זה מציין רק את האבירים הלוחמים, ויתכן שגם לאלה היה יותר מסוס אחד לכל שת. כידוע מהספרים, הסוס מתעייף הרבה יותר מהר מהאדם, כך שלדוגמא במסע למרחק כבר אחרי שבוע מתקזז היתרון ההתחלתי שהיה לסוס בגין מהירותו בכח ההתמדה הגדול משלו לאין ערוך של האדם ההולך ברגליו. בצבא הגרמני לפני כמאה שנה נחשבו 30 ק"מ תחת משא 75 ק"ג ב-4 עד 8 שעות ליום עבודה רגיל של סוס שאין להוסיף עליו הרבה אם אין רוצים להשחית את הסוס, ואחרי יום כזה הוא זקוק ל-12 שעות מנוחה. מכאן ברור שלשימור המהירות למרחקים יותר גדולים ולזמן יותר ממושך צריך כח הפרשים סוסים להחלפה שבהיותם רצים עמו בלא משא יהיו עדיין רעננים למדי כשיתעייפו הראשונים. שירות הדאר הרכוב בין מיזורי וכליפורניא העסיק בו בזמן 80 פרשים ו-400 סוסים שהוחזקו בין ריצה לריצה בתחנות ממסר. הסדור הזה איפשר הובלת הדאר למרחק כמאתים וחמשים מיל ביממה, מעט פחות מאורך קו ישר מירושלים לתדמור.

ושוב נשאלת כאן השאלה, אם כל כך כשר היה ריבוי הסוסים של שלמה, מה דופי מצאו בו חז"ל?

אפשר למצוא להתנגדותם טעם פוליטי-חברתי. צבא הנשען על חיילים מקצועיים שמחייתם משירותם, כלומר צרכי קיומם מסופקים על ידי אחרים שאינם חיילים, ואין כל אדם יכול לטפס בשעת הצורך על סוס ולהיות בין רגע לפרש לוחם, לפי שחסר לו האימון הדרוש, צבא שכלי מלחמתו נדירים ויקרים, עודד במקומות ובזמנים שונים היוצרות של מעמד לוחמים מיוחד ומועדף בתוך העם ואחר כך מרומם ממנו, כאשר ראינו למשל באירופה בימי הביניים. ככלל נוטה שחרורו של חלק מהעם מעול השירות הצבאי על ידי קיומו של צבא קבע או כדומה להתפתח לשלילת זכותו לשאת נשק וללמוד מלחמה, ואך טבעי הוא שבמרוצת השנים ישתלטו המתיחדים בכלי זינם גם על אמצעי הייצור ועל אחיהם הבלתי לוחמים ויכבשום לצמיתים ולעבדים בשדות שהופקעו מהם. שלא קרה דבר זה בישראל בימי שלמה אולי הוא מפאת קוצר הזמן שבו התקיימו סדורי המדינה שלו ואולי מפני שלא זנחו המוני ישראל גאותם החרב אלא המשיכו להתאמן בהנפתה ובאמנות הקשת שלמדם דוד המלך עליו השלום. מצד אחר מהוה צבא הכפוף למלך ואינו מחולק בהכרח למסגרות שבטיות (אלא אולי דוקא בכוונה מעורבים ביחידותיו חיילים משבטים שונים) גורם המלכד את הממלכה והוא גם יהיה כלי נח ביד המלך לדכא מרידות פנימיות מבלי לעודד התפלגות שבטית מחודשת.

אבל לפי דרכנו ברור, שכל עיקר גיוס צבא ישראל על הצר הצורר אותם אינו בדרך הכנה טבעית, אלא הוא בגדר השתדלות-כדי-שיהיה-לברכת-ה'-על-מה-לחול (כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט; אבל מאד מקפידים שיורדי המלחמה יהיו מנוקים משמץ עוון, פסול משפחה או מורך לבב כדי שתבוא עזרת ה' בגבורים למחנה קדוש וזכות אבות מסייעתם), ומכאן מבוארת המגמה שלא להכין ולא להחזיק סוסים ומרכבות למלחמה. הכנת כח המחץ הרכוב היתה בבחינת טוב מאד, וביקורת חז"ל היתה על כך ששלמה בחר בדרך הזאת.

בתורה כתוב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה; זו מצוה בידי אדם להצית ולקיים את האש. ואף על פי שמצוה להביא מן ההדיוט ירדה אש מן השמים על מזבח משה רבנו במדבר לאמור: ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם: ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם. וגם במקדש קראנו על ירידת אש א·להים מן השמים: וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית: ולא יכלו הכהנים לבוא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה': וכל בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והדות לה' כי טוב כי לעולם חסדו. וכן העידה ברייתא בתלמוד על אש של מערכה שהיתה מיוחדת במינה משונה מאש רגילה: רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן במקדש ראשון, ובמקדש שני ראה אותה רבי חנינא סגן הכהנים רבוצה ככלב; אכן היתה שם האש השמימית גם בבית השני, אלא שלא היתה מסייעת בעיכול האישים.

אבל ירמיהו הנביא השתיק בספר המלכים שלו את ירידת האש על מזבח שלמה. זה מה שכתב שם: ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו וכפיו פרשות השמים ושום דבר לא יורד מהשמים, והמלך מדבר אל העם: ויעמד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר: ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו: יהי ה' א·להינו עמנו כאשר היה עם אבתינו אל יעזבנו ואל יטשנו: להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבתינו: ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' א·להינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו: למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא הא·להים אין עוד: והיה לבבכם שלם עם ה' א·להינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה ועדיין לא קורה שום דבר, והמלך וכל ישראל עמו זבחים זבח לפני ה', כמו בדברי הימים אחרי ירידת האש. ואם בחר הנביא ליצור אצל קוראי ספרו את הרושם שלא ירדה אש מהשמים, אין זו אלא העלמה מגמתית מכוונת. הואיל והאש הזאת מבטאת בודאי קבלת ההכנה והעבודה ברצון, העלמת האש צריכה לבטא הסתייגות מראויות העבודה לרצון כזה; והגם שבשעתה היתה העבודה רצויה, הוכיח סוף אנשי בית ראשון על תחילתם שהיה בהם חסרון יסודיבעצם הבחירה בדרך מאד לא טוב. ועוד יש להצביע על דוגמות לבקורת חז"ל על בחירה בדרך מאד, אף על פי שאין בה עבירה על סעיף מסוים בחוק, בספר שמואל כשישראל בקשו להם מלך כדין התורה ולפי צורך השעה ובכך גילו מאיסתם בהנהגה הנסית הישירה על ידי השופט הנביא שהיה להם, ובמדרש אם זכרתני: אתך בדרגת ההנגה החומרית.

מתפילת שלמה בחנוכת המקדש נראה שהוא מצפה לתשובה מן השמים פעם אחר פעם. אחרי שכבוד ה' מלא את בית ה' בצורת ענן, בלי אש על המזבח, מסביר המלך לעם הנאסף שאין ספק שהמקדש נבנה במקום הרצוי ועל ידי האיש הרצוי בזמן הרצוי וששלמו מעשיו והכנתו. אין תגובה בפנים ערפל ובחות אין אש.

אחרי כן מתפלל שלמה אל ה' שישרה שכינתו בבית אשר הכין לו. בראשית תפלתו הוא מבקש שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל לבם: אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה: ועתה ה' א·להי ישראל שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני ישב על כסא ישראל ולא קורה כלום.

כעת מודה שלמה כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי, ונראה שבזה הוא נסוג מציפייתו הראשונית בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים.

ישמש איפוא בית המקדש תחנת קליטה וממסר לתפלות ישראל מקרוב ומרחוק, ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת גם במצבים ירודים ומרוחקים מה', ואפילו לתפלות נכרים אם יכירו בה' ובקדושת ביתו המיוחדת.

אפילו בדברו על גלות ישראל אינו מזכיר אפשרות שבית המקדש יחרב: כי יצא עמך למלחמה על איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בנתי לשמך: ושמעת השמים את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם: כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה: והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו: ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ איביהם אשר שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך: ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם: וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום. ואפשר לראות בזאת בקשה לאשר לפחות זה, שהבית יעמד לעולם.

קם איפוא שלמה מכרע על ברכיו וכפיו פרשות השמים ופונה שוב אל העם. כיון שלא אושרה שום בקשה להשראת שכינה בלתי מותנית, מזהיר המלך את כל העם להתמיד בקיום התנאי ומתפלל שה' יטה לבם לכך והיה לבבכם שלם עם ה' א·להינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה. גם כאן אפשר למצא צפיה לאישור, ולא כתוב שהוא ניתן, ואז מתקדם טכס חנוכת המזבח בשפע זבחים וחגיגות.

באש לא ענה ה' את שלמה לפי המסופר במלכים, אך בחלום הלילה השיבו לאמור הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים: ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב ובישר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמר: והקמתי את כסא ממלכתך על ישראל לעלם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. ואם לא ילכו לפני ה'? והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים: והבית הזה יהיה עליון כל עבר עליו ישם ושרק ואמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה: ואמרו על אשר עזבו את ה' א·להיהם אשר הוציא את אבתם מארץ מצרים ויחזקו באלהים אחרים וישתחו להם ויעבדם על כן הביא ה' עליהם את כל הרעה הזאת.

תשובה זו בחזיון הלילה באה לשלמה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות… מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית ה' ואת בית המלך, שלש עשרה שנים אחרי חנוכת המקדש איפוא.

ולפי דרכנו מובן, שלא נגמר העניין שעליו באה התשובה עם בניין הבית הקדוש אלא רק משנבנה גם בית המלך, כי בדרך הארצית-טבעית שבחר בה שלמה לנהל ענייני מלכות ישראל כדרך שמתנהלים ענייני הממלכות גם גורלו של מקדש מלך כרוך עם גורל הממלכה כולה. ושמא הכוונה בהשמטת ירידת האש מספר מלכים לרמוז שלא היה רצון שלם במקדש שלמה ושמא משום כך מחייבת דרך הטבע שסופו ליחרב, והיא הנותנת הדגשת התנאי והאיום בהודעת ה' על קבלתו.

אבל הבית האחרון עתיד לירד כלשון המליצה המפורסמת משוכלל מן השמים, לא מפני שאין בו עמל בונים בני בשר ודם, אלא מפני שהוא ייבנה במהלך תיקון עולם במלכות שדי אחרי הפרכת כל החשבונות הפוליטיים החומריים בהתחדש מלכות בית דוד באמונה צרופה וביראת ה' טהורה.