דרישת נקמה!

הלל ויס

לחיי היהודים אין ערך! לא מותם, לא מות נשיהם וטפם, לא אלמנותיהם ויתומיהם לא כבודם ולא רכושם, כל אלה אין בהם כדי להציף בתודעתם את האמת הפשוטה והחרוטה כי היהודים בכל מקום בו הם נמצאים כיחידים וכציבור, בארץ ובחוץ לארץ, חובתם להגן על עצמם כיהודים במחיר חיי זולתם. לכל היותר מתירים הם לעצמם לעסוק בסיכול נקודתי שגם עליו יצאו עוררים מאניני הדעת העומדים על דמנו מבית המשפט ובתי האולפנה; ווואלקירות התקשורת וטיפשיה. ( עיין ערך וואלקירה: מפלצת גרמנית, שדרנית עלוקתית מוצצת דם) הרי הערבים היו מכנים את היהודים מאז ומתמיד בני מוות ופחדנים מפני שהיהודי היה נראה כפחדן הבורח מכל התמודדות אלימה. הס מלהזכיר שפיכות דמים. רציחה היא הרי אומנותו של ישמעאל ועשו. כך נאמר בספר 'שירה' של עגנון: "אלמלא שהיהודים מעמידים להם אדם מיוחד לשחיטת בשר היו הכל שוחטים ולא היו מתייראין מפני קורט דם ולא היו נמנעין מלהגן על עצמם בחרב ולא היו הגויים מעיזים להרוג בהם. אבל היהודים חוששים משום שפיכות דמים ונותנים את עצמם לשחוט, מוטב להם שישפך דמם ולא ישפכו הם דם שונאיהם ומבקשי נפשם,משום מה, משום שלא הורגלו לשחוט אפילו יונה." (שירה 306)

ואמנם כל הציונות לא קמה אלא כדי שהיהודי יהיה יהודי חדש, ישנה את טבעו ויוכל לשחוט את אויבו. כך בעקבות הפוגרומים. אבל הטבע השורשי הלאומי כנראה לא השתנה. יש נסיבות, כמו היום, שהנקמה היא כבוד האדם וחירותו וכבוד קונו. מי שמושג נקמת הדם וגאולת הדם אינו טבוע ביסוד נשמתו ותרבותו אינו יכול לבוא בין הבריות ובוודאי אין הוא שייך למשפחת העמים ובוודאי ובודאי שנורמלי אינו וכל מי שדיבר בזכות הנורמליות הוא הראשון להיות אחראי לשפיכת דם היהודים זהו הא"ב של ספר יהושע. חבר הוא למשחית העולם בעודף מוסרו הקלוקל.

כדאי להזכיר לכל מתעדן כתולעת, שוחר גורמה, השש לא אחת על דם המתנחלים הנשפך ומצר על דם ישמעאל כי ערך כל הערכים היא הנקמה. ללא נקמה, ללא מידה כנגד מידה אין משפט ואין צדק. בבית הספר התיכון במגמה ההומניסטית למדנו משירי המשורר הנחשב להומניסט הגדול מכולם, שאול טשרניחובסקי ובתוך תכנית הלימודים הייתה הפואמה שלו 'ברוך ממגנצא' שהקדים את ברוך גולדשטיין הי"ד בשמונה מאות תשעים ושניים שנה. בפואמה מסופר כיצד יהודי שבנותיו נאנסו בידי נושאי הצלב התענג בנקמתו על שריפת עיר שלמה. הנה לכם סוף סוף יהודי נורמלי. ואם טשרניחובסקי נראה לכם ציוני מדי, גויי מדי וגזעני נתבונן בשירו של ביאליק "אין זאת כי רבת צררתונו" (1899) ביאליק שהיה ידידו של אחד העם אביר שלום עכשיו דאז הוא זה שכתב בשירו זה : אין זאת כי רבת צררתונו / אם לחיתו טרף הפכתונו,/ובאכזריות חימה/ את דמכם נשת לא-נרחמה,/ אם נעור כל הגוי ויקם/ ויאמר: נקם!".

יהודים אנינים, שוטים! בשתיקת נקמתם אתם מושכים את העולם לתהום האפוקליפסה. הנקמה הנוראה מכולם תבוא בגין חולשתכם.

מי שדיבר רמות על קדושת החיים ובכך נמנע מלהרוג את אויבו, מי שטוען כי הוא לא ינקוט בשיטות ובדרכים של אויבו ולא ירד לרמה שלו, רחוק מאוד מהרמה המוסרית של אויבו. הוא גזען מתנשא הנחות מאויבו עשרת מונים. הוא אחראי לכך שהפך את אויבו לחיה צמאת דם. הוא גידל אותו לכך, ליבה את יצריו והשלה אותו בניצחונו ועל כך ייתן את הדין כשציון במשפט בוגדי אוסלו תפדה.

הרי הכל יודעים ומייחלים כל זמן שהיהודי לא יכה כמו האמריקאים באפגניסטן ובדרזדן ובהירושימה, כל זמן שיהודי יחשוש מכרמלה מנשה, כל זמן שהרמטכ"ל יחשוש ממנה ודומותיה אין לנו תקנה. היהודי היה חייב להכות בעירק בימי בוש האב והתחכם והסתתר בשיפולי גלימת הפריץ ומפני שלא הכה אז ושילח את איש חרמו כמו את ערפאת בלבנון הביא עכשו את המלחמה הגרעינית לפתח ביתו.

כך אנו מתפללים מדי שבת: "כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענויים [..]מחץ ראש על ארץ רבה". יעלה הדם בערי אירופה ויבאש כמו הצפרדעים במצרים בגין כל מי שעמד על דמי ובערי בצרה, ערי עיראק ומצרים ובסוריה ופרס. לא אני נבאתי זאת אלא נביאי האמת הדורכים בגת הדמים ואשר במוסרם מוסר הנביאים מתאמרים פועלי אוון שוחרי השלום מביאי החורבן.

קומה התנערה עם חלכה, ידך תהיה בעורף אויביך ויעלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה.