פרשיות

הלל ויס

במשך שש שנים אני מפרסם בדפי "עונג שבת" היוצאים לאור על ידי עו"ד שמואל כהן מתל-אביב והידועים כפרשת שבוע של הליכוד. לפני בחירות תשנ"ו פרסם נתניהו בדפים הללו ומאז שעלה לשלטון קיבלתי את מקום הטור שלו. נראה לי שיש בדברים הללו ענין לקוראי אתר 'מנהיגות יהודית' כי הם מבטאים את חילופי הראש, חילוף מנהיגות במנהיגות. מצורפות פיסקאות לשלושת הפרשות האחרונות.

כמו כן מצורפת כאן שאלה ששלחתי לרב מרדכי רבינוביץ מזכיר רבני יש"ע הנשאלת למעשה לכל הרבנים  ואחריותם בענין שלטון בלעם.

פרשת פנחס

סוכת פנחס

פנחס הוא המשיח שאליהו מבשרו. שלום בגימטריה זהו משיח כך בעל הטורים על פסוקים יב-יג:
"הנני נותן לו את בריתי שלום: שלים כתיב והיא ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר ו' ויעקוב מלא ו', שנטל מאליהו ו' למשכון עד שיבוא משיח ויגאל את בניו (עיין מדרש חסרות ויתרות). וזהו יגל יעקב ישמח ישראל. (תהלים יד,ז) ישמח אותיות משיח, שישמח לימות המשיח ויחזיר הו' ויהא אליהו שלם".

  היום כשהמושגים משיח ומשיחיות נחשבים לחירוף וגידוף גם המילה שלום הפכה למילת חירוף וגידוף. כאשר העולם יחזור בו מחירוף עקבות משיחנו כאמור בתהלים פרק פט, נא-נב: " זְכוֹר ה' חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל רַבִּים עַמִּים: אשר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת משיחך יחזור השלום: אימתי? בסוף עכבתא דמשיחא ע"פ רש"י שם.

אז ימצא השלום שלם. ואומנם לא יהיה שלום ללא מידת הקנאה שבאה קודם לכן, ללא גילוי אליהו. כידוע אליהו כפנחס מידתו קנאה: "קנוא קנאתי לה' צבאות"  ועל אף עונשו הזמני,

שאי אפשי היה באותה שעה בנבואתו, כל ישראל הכשרים מצפים לגילוי אליהו שיתקע בשופר ויבשר משיח צדקנו. כדוגמת הרעיון הזה רעיון השלום מבנה פרשת פנחס, הפותחת בשלום ומסיימת בשלום הלא הם שבעים פרי החג, ההולכים ופוחתים בחג הסוכות שאומנם הם תפילה לשלום העולם שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. האם אנו רק מפטירים שלום רק בשפתיים ואין כוונתנו לכך. לא! התפילה שלמה והקרבן קרבן, אלא כנראה שאין די בכך, כי אומות העולם אינן חפצות שלום אלא ישראל לבדו. לפיכך, לאחר שבעת ימי חג הסוכות בתום הקרבת שבעים הפרים מלחמת גוג ומגוג (שבעים בגימ') בה ינוצחו אומות העולם מצידן הרע, לאחר הקניגיא שבין בהמות ללויתן יוותר עם ישראל לבדו עם ה' מלכו כבחג העצרת שמקריבים בו פר אחד שנאמר ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר ואזי אומות העולם הנותרות מצידן הטוב יריעו וימחאו כף ויאמרו הגדיל ה' לעשות עם אלה.. היינו שמחים.

פרשת בלק

 סיפור האחרית

 בלעם מנסה לאחוז במספר בני ישראל אשר לא יספר ולא ימנה ולא יימד והוא אינו רואה אלא את אפס קצהו ולא את משמעות זיקת הנצח לאחד היחיד המיוחד, האוגד את הקשר שבין אינסוף ישראל לה' אחד. לפיכך בשל עיוורונו או ראייתו החלקית לא תהיה אחריתו של בלעם כאחרית עם ישראל, אשר ינצל ממלחמת כל העמים הצפויה בירושלים, אלא אחריתו כאחרית הנלחמים בירושלים, אחרית עמלק שנתערבב בשבעים אומות הנקראות או"מ עדי  אובד בקרוב ממש.  בלעם  החליף את אומנותו אומנות החרב באומנות הדיבור כדי לקעקע את ישראל, לחקותם בדתם זו מסכתו אשר תיפול מפניו. לפיכך עם - ישראל גם הוא מחליף את אומנותו כביכול. שוב אינו יכול להסתפק רק בקול יעקב אלא נאלץ באמצעות בן דוד מלכו, החי והקיים  שנולד מרות המואביה נינת בלק להשתמש בידי עשו השעירות כדי להאביד את שעיר. הקוסם המתנבא מנסה בעינו הרעה לגעת ביוצאי כף ירך יעקב, בברית מילתם המעוללת בעפר והוא מצליח קמעה. שנאמר: "ותקע כף ירך יעקב" בבורחו מלבן הוא בלעם בשעת מאבקו עם המלאך המייצג את עשו הוא אדום. עשרים וארבעה אלף מישראל אובדים בגין עצותיו. עד היום בלעם גובה את שכר עצתו  במצעדי הגאווה העולים מתוך עבודת הפעור לירושלים. לפיכך אל נתפלא שהוא ממשיך לגבות שכר עצותיו במגפת הפיגועים שאינם פוסקים מישראל. כמו בימי פנחס שותק הציבור היהודי ומנהיגיו. שמא עדיין מחכים הם לקנאי שיוציא בעבורם את הערמונים מהאש. הציבור היהודי שבוי בסיסמאות שלטון החוק המדומה שמטרתן העיקרית היא לקדם את ההתבוללות באמצעות סיסמאות בלעם הלא הן הדמוקרטיה, זכויות האדם והמלחמה בגזענות שבאמצעותם מנסים שונאי ישראל להכרית את ישראל. 

אם נעקוב אחר ברכות בלעם נראה שבכולן יש מענייני הצניעות של ישראל, החל "ממה טובו אוהליך יעקב" ועד לעם המכסה את עין הארץ. לפיכך מברכותיו של בלעם יודעים  מה היה בליבו. לבן כבלעם מנסה לפגוע באמצעות ברכתו המפורסמת לרבקה אמנו: "אחותנו את היי לאלפי רבבה" כאשר עיקר כוונתו לעשוק מישראל את רביעיותיהם ולהפכם לזרע מלוא הגויים. לבן כידוע גזר גם על הנקבות כפי שאומרת מרים לאביה עמרם. לפיכך במידה שמדד יימדד לו. זרעו יכלה כבאירופה עכשו וישראל עושה חייל.

פרשת חוקת

סיפור חוקי המלחמה

בפרשת חוקת לומדים חלק ניכר מן המשפט הבינלאומי המקראי  השואב את ערכיו מחוקי המלחמה של עם ישראל על פי מאורעותיו ההיסטוריים.

מהדורה חוזרת ומבהירה מופיעה באותן פרשיות מלחמה בספר דברים. יש מן העמים שאסור לדרוש שלומם וטובתם לעולם כמו עמון ומואב ויש שפותחים להם בשלום תחילה. יש שפותחים לשם הנימוס והתכסיס ויש שפותחים כי לפני שמכריזים מלחמה, גם מלחמת מצווה  יש לפתוח בהצעת שלום.

אדום, הלא הוא אחינו עשו על אשר  לא קידמנו בלחם ומים נאמר עליו לא תדרוש שלומו  ומהו דינו של "הכנעני הגדול" שאינו לא  פלישתי או פלשתיני אלא מצרי מעורב בן חם שהתחפש לבן שם.  כי היום בשעה שזחוחה דעתו של הצורר שעליו נאמר וערפתו כדין פטר חמור שאין בו קדושה הרי כשהוא מתפאר ומכריז על עצמו ככנעני ולפעמים כיבוסי שזכותו בירושלים קדומה משלנו  הוא נכנס בפרשה לגדר אותו אויב בלתי מזוהה, שעליו התפלל ישראל  בפרשה "אם נתון תתן את העם הזה בידי" ולא ציין איזה עם. ישראל ראה את "יושב הנגב" הוא עמלק ושמע ששינה לשונו לדבר בלשון כנען (רש"י כא,א) שהללו לבושים כעמלקים  ולשונם כנענית. הללו מתחזים לפלישתים או יבוסים ואינם אלא עמלקים ולפיכך דינם חורמה שריפה וניתוץ של כל עריהם כגרועים שבאויבים, שאפילו למעלת שבעת העמים לא הגיעו. על מה הייתה מלחמת החורמה השולית שבפרשה? על אשר מלך ערד שבה מישראל שפחה כנענית אחת ואילו כאן מחכים וממתינים למגה- פיגוע כדי לגרש את מלך רמאללה אשר שבה מכבר את כל ערביי ישראל ואת כל היהודים רופסי הדעת.  בפרשת חוקת יש טלטלות עצומות מנסיגות ותבוסות לניסים ונצחונות. ממש כבימינו. נפשית יש להתכונן לכל כיוון. לאחר גוויעתו של אהרון הכהן חזרו בני ישראל שבעה מסעות לאחור כי סרו ענני הכבוד ואחר כך באו  ניסי נחל ארנון וכיבוש כל נחלת סיחון. עמון ומואב שהיה אסור לבוא בגבולם טוהרו בסיחון, כפי שבמשפט הבינלאומי הנוכחי לפיו  גם יהודה ושומרון שיועדו על ידי האו"ם לפלשתין טוהרו בכיבוש חוסין שכבש ארץ לא לא.  כעת שיהודה ושומרון נקראות בפיהם גדה תבוא ישראל ותחרים את כל עריהם לרבות אלו שבגדה המזרחית כאמור בספר מלחמות ה': את והב בסופה ואת הנחלים ארנון.

***************

ב"ה ו בתמוז, תשס"ב

הלל ויס
אלקנה

לכבוד
הרב מרדכי רבינוביץ
מזכיר רבני יש"ע
כוכב יעקב

הרב מ' רבינוביץ היקר,

אני פונה אליך בשאלה ודרכך לרבני יש"ע.

איבדתי את תעודת הזהות שלי. האם עלי להוציא תעודה חדשה?

ראיתי שהמדינה מוציאה כעת תעודות זהות שהמשבצת "לאום" בהן ריקה. נמחקה המילה יהודי.

לבקש תעודה שכזו היא פגיעה בכבודי כאדם וכיהודי.

בשעת השמד יש להקפיד על ערקתא דמסאני [ על כל סמל שמייצג עבודה זרה ]. האם כעת זו שעת השמד ועצם בקשת תעודה שכזו היא נטילת חלק והסכמה בתהליך בו לא יזכר שם ישראל עוד.

נחה שזו שעת השמד נובעת מהלחצים הרב-כיוונים והיזומים בנושאי "הגיור" דוגמת הצפת הארץ בעולים הגויים ובעובדים זרים שמטרת הבאתם היא דילול הזהות היהודית של המדינה והקמת מדינת כל אזרחיה.

אם אכן זו שעת השמד האם הציונים הדתיים שרבני יש"ע מזוהים עימם רשאים לשבת בממשלה המקבלת על עצמה ביצוע הנחיות בית המשפט העליון דהאידנא.

אם זו שעת השמד או מצב דומה בכינוי אחר האם אין זה מתפקיד מנהיגות יראי השם להודיע כי אין להשתמש בתעודות הזהות ללא השם יהודי.