בס"ד
אנו פונים אליכם בעקבות הזעזוע העמוק שפקד אותנו ואת כל
עם ישראל השבוע, עם הירצחם של אחינו ואחותנו בנימין זאב וטליה הי"ד.
הרציחות של החדשים האחרונים הגיעו לשיא נורא עם קטיפתם
של זוג החמד והפיכתם של ששה ילדים ליתומים מאב ואם.
מאורע זה עשוי להביא למפנה במאבקנו על ארץ ישראל,
אבל... דרושה זהירות, כדי שהמפנה יהיה לטובה ולא להפך.
הזעזוע צריך לעורר אותנו לקום ולזעוק נגד חילול ה' ולהתנגד בכל כוחנו נגד המהלכים
של הממסד, להתמסר עוד יותר לפעילות בעד ההתיישבות, להפעיל לחץ על מי שהיכולת בידו
לגרש את הערבים כולם ללא הבדל בין אלו המתקראים 'ערביי ישראל' לבין אלו שביהודה
ושומרון ולהתחזק עוד יותר בתפלה ובעבודת ה'.
אסור שהזעזוע יגרום לייאוש מהסיכויים להצלחת המאבק,
לפחד מנסיעה בכבישי יש"ע ולבכייה כמו של המרגלים שהפכה בכייה לדורות.
אנו, שקיבלנו על עצמנו, ליישב את ארץ ישראל כתלמידי
הגר"א שסבלו ייסורים קשים, קיבלנו מרבותינו שדורנו הוא דור של אתחלתא דגאולה.
הקב"ה לא עשה לנו את כל הנסים שבהקמת המדינה ובמלחמת ששת הימים וכו', רק כדי
למוסס אותם בקריסה תחת תורת השלבים של אש"פ. הקב"ה מעמיד אונתו בניסיון,
ואם נעמוד בו, הוא יקדם אותנו בתהליך הגאולה. הניסיון הוא להמשיך בהתיישבות,
בחיזוקה למרות כל הקשיים, ובמלחמה נגד המזימות של מהרסנו ומחריבנו מבפנים.
צוואתם של בנימין זאב וטליה היא להיות "עושים
באהבה ושמחים ביסורין", לברך על הרעה כשם שמברכים על הטוב, מתוך ידיעה שהכל
מנוהל מגבוה לטובה, 'לקדש את השם בחיינו ובמותנו', להבין שהחיים אינם מטרה בפני
עצמם אלא אמצעי למילוי תפקידנו בעולם הזה.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו וה' הטוב בעיניו יעשה.