ניתן להסתכל על המשבר המתחולל בדורנו בעיניים פסימיות; לראות את חיידק ההרס העצמי שתקף את השמאל הקיצוני, הולך ומתפשט גם למחנה הלאומי ואף לשאר הכוחות שהובילו את הציונות עד הלום -- ולהיתקף בייאוש. אבל אפשר גם אחרת.

חז"ל מלמדים אותנו שהקב"ה "מקדים רפואה למכה". מבט של אמונה יוצא מתוך הנחה ששום משבר אינו מיקרי ואינו חסר ערך ותכלית. הקב"ה מביא את המכה לצורך הרפואה. הרפואה מתוכננת מראש ויש צורך במכה בכדי שנתרצה לקבל את הרפואה.

התמוטטות הציונות לתוך החור השחור של עצמה, לתוך החלל של הריקנות ואובדן המשמעות, איננה מפתיעה. נהפוך הוא. אילולא הייתה מתמוטטת הציונות, ניתן היה לחשוב שעם ישראל יכול היה לחיות בארץ ישראל גם בלא התקשרות לתורת ישראל. משמעותו של המשבר איננה סופו של חזון ארץ ישראל השלמה, כפי שהשמאל היה רוצה לחשוב, גם לא סופה של שיבת ציון, אלא סופה של אידיאולוגיה שניסתה לבסס את 'שיבת ציון' ואת משמעות קיומו של עם ישראל בארץ ישראל מתוך התכחשות לתורה.

המשבר עצמו מעיד גם על רפואתו: תהליך כלל ישראלי של שיבה למקורות.

על תהליך זה מעידות לפחות שתי תופעות חשובות. הראשונה היא העובדה שערכי הציונות הראשוניים -- התיישבות, חלוציות, עליה לארץ, נכונות להקרבה ומסירות נפש -- הופכים אט אט להיות בעיקר נחלתם של אנשים הקשורים לתורת ישראל.

המשבר הוא משבר מתחייב ופתרונו גם הוא מתבהר. בהבנה נכונה של משמעותו ניתן להופכו לבשורה של ממש. אנו נמצאים בעיצומו של משבר שמוליד התחדשות ישראלית בקנה מידה היסטורי.

יוסף מגלה לאחיו את קוד הגאולה: "ואלוקים פקד יפקד אתכם" (בראשית נ, כ"ד). ה' פוקד את עמו ישראל. מתוך השבר שעובר עלינו -- המיותר כל כך לכאורה -- אצבע אלוקים מתגלה. אלוקי ישראל, המתכנן ומוביל את מהלך שיבת העם לארצו, פוקד אותנו בעצם הימים הללו, לא למרות המשבר, אלא מתוך המשבר. "עת צרה היא ליעקב ממנה (דווקא) יוושע".

מאה שנות הישגיה של הציונות מסתיימות, ואנו בעיצומה של ירידה לצורך עליה, לצורך פינוי התודעה להבנה חדשה של הוויתנו בארץ ישראל.

שיבת ציון והאחיזה בארץ ישראל לא תתאפשר עוד בלי התקשרות מחודשת, כלל ישראלית לתורת ישראל. התקשרות מחודשת זו, במובן הפרטי, הולכת והופכת לתופעה נרחבת זה מכבר. במובן הלאומי, יהיה זה תפקידה של מנהיגות יהודית שאנו מקווים שתלך ותתגבש, לחבר את חיי האומה למקורות, ולגזור ממקורות אלו מדיניות והנהגה בעלי כיוונים ואופקים חדשים מכל מה שידענו